השפעתו של צמח הקנאביס על גוף האדם נובעת מהחומרים הפעילים שקיימים בצמח ומרוכזים בעיקר בתפרחת הנקבית הבלתי מופרית שלו – חומרים הנקראים קנאבינואידים (באנגלית Cannabinoids). חומרים אלה התגלו בשנות ה-60 של המאה ה-20 על ידי צוות חוקרים בראשותו של הפרופסור וחוקר הקנאביס הישראל רפאל משולם, ושמם ניתן להם כנגזרת משמו של צמח הקנאביס מתוכו הם בודדו לראשונה. הקנאבינואידים הם החומרים – מולקולות פעילות או תרכובות כימיות – שהמכנה המשותף להן הוא פעילותן הפרמקולוגית שמתבטאת באמצעות יכולתן ליצור קשרים נוירו-כימיים עם קולטני המערכת האנדוקנאבינואידית בגוף האדם, התורמים ליצירת תהליכים של ויסות הורמונלי ובקרה במערכות חיוניות רבות בגוף, בהן גם מערכת העצבים המרכזית, מערכת העיכול וחלק גדול משרירי הגוף הרצוניים.
לצד הקנאבינואידים קיימים בקנאביס גם חומרים פעילים משניים הנקראים טרפנואידים (סוג של טרפנים, לכן נהוג להשתמש בביטוי “טרפנים”) ופלבונואידים – שיחדיו קובעים את ההשפעה המדויקת שתהיה לצריכת פרח קנאביס מסוים על הצרכן. חומרים אלה נחשבים עד היום למשניים בהשפעתם ולכן הם זוכים לפחות תשומת לב מחקרית מעמיקה, אך נהוג להתייחס אליהם כחלק אינטגרלי ממה שמכונה “אפקט הפמליה” – ההשפעה האחידה של כל החומרים הקיימים בקנאביס, במצבם הטבעי, ללא בידוד של חומרים מסוימים או שינוי כלשהו של מבנם הכימי.
כל החומרים הללו מופרשים ומרוכזים בעיקר בתוך פרחי צמח הקנאביס הנקבי, ובעיקר כאשר התפרחת הנקבית אינה מופרית על ידי צמח זכרי או על ידי מצב של הפריה עצמית בצמח הרמפרודייט. במצב אידיאלי זה בו פורחת תפרחת נקייה מזרעים (מכונה “סנסימיליה”) היא תהיה גם עשירה יותר בחומרים פעילים. החומרים הפעילים – ברובם קנאבינואידים אך גם טרפנים ופלבונואידים – מרוכזים רובם בתוך מבנים דמויי שערה הנקראים טריכומות (Trichomes, ביחיד: טריכומה, מהמילה היוונית ‘שערה’) שמכסים את רוב חלקו החיצוני של צמח הקנאביס, כמו של צמחים רבים אחרים בטבע ועשויים בעיקר מחומרים פעילים ושרף שעבר קריסטליזציה והתגבשות. כיוון שפרחי הקנאביס הנקביים הם המקום בו מרוכזות מרבית הטריכומות בצמח, ובו גם נמצאים סוגי הטריכומות המפרישים את הכמות הגדולה ביותר של קנאבינואידים ושרף (שמן אתרי המכיל טרפנים ופלבונואידים), הפרחים הם החלק הרלוונטי ביותר לצריכה בצמח כולו.
קנאבינואידים משפיעים על גוף האדם על ידי כך שהם “מפעילים” מערכת של קולטנים עצביים מיוחדים הנקראת המערכת האנדוקנאבינואידית. הייחוד הפרמקולוגי של קנאבינואידים על פני חומרים פרמקולוגיים צמחיים אחרים, הוא שבגוף האדם קיימת מערכת קולטנים עצביים (המערכת האנדוקנאבינואידית) שתפקידה הוא לקלוט חומרים הדומים במאפייניהם לקנאבינואידים, המיוצרים בתוך גוף האדם ונקראים אנדו-קנאבינואידים.
קנאבינואידים הקיימים בטבע מתחלקים ל-3 קבוצות עיקריות:
1. פייטוקנאבינואידים (Phyto-Cannabinoids) – קנאבינואידים המצויים בצמחים (בעיקר בצמח הקנאביס, אך גם בצמחים אחרים). הפייטוקנאבינואידים הם הקנאבינואידים העיקריים אליהם מתייחסים לרוב בעת השימוש בביטוי הכללי “קנאבינואידים”. קבוצה זו של קנאבינואידים מכילה למעלה מ-100 תרכובות שזוהו ובודדו אך ורק מצמח הקנאביס, אך רק מעטות מהן זכו למחקר מעמיק בהיבט של השפעות על גוף האדם.
2. אנדוקנאבינואידים – קנאבינואידים אנדוגניים המיוצרים באופן טבעי בגופם של יצורים חיים, בין השאר בגוף האדם. כל האנדוקנאבינואידים הם חומרים טבעיים שפעילותם מווסתת על ידי ‘המערכת האנדוקנאבינואידית’ (Endocannabinoid system – ECS) כחלק מקליטת השפעת הקנאביס על הגוף, אך גם בשגרה ללא צריכת קנאביס, כחלק מפעילות הגוף הטבעית. מולקולות אנדוקנאבינואידיות הן מולקולות ליפופיליות – כלומר מסיסות היטב בשומן – שהמבנה הכימי שלהן מבוסס על חומצה ארכידונית.
3. קנאבינואידים סינתטיים – קנאבינואידים המיוצרים באופן מלאכותי במעבדה ולעיתים משמשים כתחליף חוקי לקנאביס תחת המותג ‘מרינול’ המותר למרשם בארה”ב.
אילו קנאבינואידים קיימים בקנאביס?
להלן רשימה של קנאבינואידים עיקריים ודומיננטיים הקיימים בצמח הקנאביס וזוהו עד היון על ידי עולם המדע:
טטרהידרו-קנאבינול (THC)
הקנאבינואיד הפסיכואקטיבי הראשי בקנאביס, האחראי בעיקר על ההשפעה הפסיכואקטיבית מטשטשת (ריחוף) שקשורה לשיכוך כאב והרגעת שרירים, וכן אמון על הגברת התיאבון. כמו כן, מחקרים שנערכו בעבר הראו כי ל-THC ישנן תכונות אנטי-סרטניות חזקות וכן הוא מסוגל לסייע בהפגת מתחים פיזיים ונפשיים, ולהגן על מערכות המוח והלב מפני נזקים. בטמפרטורת נמוכה, THC מתגבש בתור מוצק קריסטלי במבנה אופייני שדומה לזה של קנאבינואידים אחרים.
במקביל ליתרונותיו הרפואיים, שחלקם נבחנו במקרים רבים ברחבי העולם, THC מכיל השפעה ייחודית על גוף האדם שאינה מתרחשת בעקבות צריכה של קנאבינואידים אחרים – ההשפעה הפסיכואקטיבית. השפעה זו אמנם הפכה בעצמה לאחת הסיבות המהותיות בגינן נעשה שימוש בקנאביס גם לצרכי פנאי ולא רק למטרות רפואיות, אך עבור מטופלי קנאביס רפואי היא מהווה לעיתים מועקב לא רצויה שאינה קשורה בהכרח לטיפול הרפואי שמבוסס על סגולותיהם של שאר הקנאבינואידים.
ל-THC יש יכולת מסיסות נמוכה מאד במים אך במקביל הוא מתמוסס מצוין בשומן (מולקולה ליפופילית) ובכוהל. טווח ההשפעה שלו על גוף האדם הוא רחב ומאופיין ביתר היתר באלחוש כאבים, מניעת בחילות ורעד והחלת פעילות אנטי דלקתית. בנוסף, מיוחסות ל-THC השפעות נוספות כגון שינוי בחוש הריח וכן שינויים דומים בתפיסה החזותית ובחוש השמיעה, שאופייניים למשל לצריכת אלכוהול.
קנאבידויל (CBD)
הקנאבינואיד “הרפואי” שמכיל את מרבית הסגולות הטיפוליות של הצמח, האחראי בעיקר על התכונות האנטי-דלקתיות והאנטי-בקטריאליות ומסייע גם כנוגד חרדה, משכך כאבים והתקפים נורירולוגיים ומשפר זרימת דם. כמו כן נערכו עד היום מספר מחקרים שהראו כי לקנאבינואיד זה ישנן סגולות רבות אחרות והוא מסוגל להילחם בגידולים סרטניים, למנוע דחיית איברים (אחרי השתלה) ולשפר את פעולת מערכת העיכול.
אחד התחומים העיקריים בהם הטיפול ב-CBD הראה עד היום תוצאות משמעותיות הוא תחום האפילפסיה ותסמונות נוירולוגיות אחרות שתסמיניהן כוללים פעילות חשמלית עודפת ולא תקינה באזורים נרחבים במוח. הטיפול ב-CBD הוכיח את עצמו כאלטרנטיבה יעילה במיוחד לתרופות קונבנציונליות נגד התקפים, ובמקרים רבים שתועדו הוא אף היווה את הטיפול היחיד שהניב תוצאות חיוביות לאחר כישלון ומיצוי תרופתי באפיקים אחרים.
CBD אינו מסיס במים אך כמו THC גם הוא מתמוסס מצוין בממסים אורגניים שונים ובעיקר בשומן ובכוהל. לחומר זה אין השפעה פסיכואקטיבית אך הוא מחיל פעילות נוגדת דלקת, מונעת רעד, נוגדת חמצון עובדת בהיבטים נוירופרוטקטיביים וכן נוגדת פעילות פסיכואקטיבית, חרדה ופרנויה – כלומר השפעתו הפוכה מזו של ה-THC ומאלחשת אותה.
קנאבינול (CBN)
קנאבינואיד שנוצר בצמח בעיקר בשלבים מאוחרים והנו תוצר לוואי של התדרדרות מולקולרית של THC המתרחשת עם הזמן וכן עם חשיפה לאור ולחום. זהו קנאבינואיד שנחשב לפסיכואקטיבי אך למעשה השפעתו העיקרית על גוף האדם היא שיפור וחיזוק השינה, ובנוסף הוא מתפקד גם כנוגד דלקת ומסייע לשיכוך כאבים הנובעים מדלקת.
CBD הוא מטבוליט (תוצר לוואי של פירוק) הנוצר מפירוק THC ואשר מיוחסת לו פעילות פסיכואקטיבית חלשה. הוא נמצא רק בכמויות מזעריות ביותר בצמח הקנאביס וניתן למצוא אותו לרוב בריכוז יחסית גבוה ב- מוצרי קנאביס שהתיישנו בצורה לא טובה.
קנאביגרול (CBG)
קנאבינואיד “האב” שהוא המקור הכימי להיווצרותם של שאר הקנאבינואידים, אשר הנו בעל תכונות אנטי-דלקתיות ואנטי-בקטריאליות אפילו חזקות יותר משל ה-CBD. מחקרים בודדים שנערכו עד היום הראו כי ל-CBG ישנם יתרונות גם בתחום חיזוק העצמות, הגנה על תאי המוח והגברת התיאבון.
קנאביקרומין (CBC)
קנאבינואיד המזוהה בעיקר עם סגולותיו של הקנאביס בחיזוק מבנה העצמות והשלד (כולל איחוי שברים) אך ידוע גם בתור נוגד חיידקים ודלקות עוצמתי ואף נמצא כבעל תכונות אנטי-סרטניות חזקות.
טטרהידרו-קנאביוארין (THCV)
קנאבינואיד פסיכואקטיבי משני הדומה במבנהו ל-THC (הומולוג), האחראי בעיקר על יכולתו של הקנאביס לדיכוי תיאבון, ובין היתר גם מווסת את אורך ההשפעה הפסיכואקטיבית ועוצמתה. כמו כן, מכיל קנאבינואיד זה גם תכונות אנטי-וראליות ואנטי-סרטניות.
חומצות קנאבינואידיות – THCA, CBDA, CBGA ו-CBCA – קיימות בקנאביס במצב טבעי לפני חימום
חומצות אלו, המכונות לעתים “קנאבינואידים”, הן החומרים הקיימים בפועל בצמח הקנאביס בצורתו הטרייה. בעת תהליך החימום והדה-קרבוקסילציה (Decarboxylation – פירוק אטומי פחמן) הופכות חומצות אלו לקנאבינואידים המוזכרים מעלה, ולכן צריכה של קנאביס שכרוכה בחימום (עישון, אידוי או חימום מאכלים) אינה מאפשרת לספוג חומצות אלו לגוף. הדרך היחידה להרוויח את האפקט של חומצות אלו היא דרך מיץ קנאביס טרי או מיצוי שלא עבר תהליך חימום.
תכונותיהן הטיפוליות העיקריות של החומצות הקנאבינואידיות הן האנטי-בקטריאליות ואנטי-פטרתיות, וכן מחקרים בודדים הראו כי ביכולתן להילחם גם בתאים סרטניים באמצעות 2 מנגנונים עיקריים – מניעת חמצון, ומניעת חלוקה והתרבות תאית – זאת במקביל לשיפור וחיזוק של מערכת החיסון הנלחמת בתאים הללו.
השפעתם המשולבת של עשרות הקנאבינואידים שהתגלו עד היום בצמח הקנאביס, נקראת “אפקט הפמליה”, והיא מוגדרת בתור ההשפעה האחידה המתקבלת לאחר צריכתו של צמח הקנאביס, תה מניב השילוב שלל השפעותיהם הספציפיות של כל אחד מהקנאבינואידים שנספגים מתוך הצמח אל הגוף.
