קנאביס רפואי מספק לחולים רבים הקלה משמעותית על סימפטומים מאפיינים של מחלתם וכמובן שיפור משמעותי באיכות החיים המתלווה לכך. מטופלים רבים כבר העידו על שיפור ואף החלמה מלאה מאז כניסתו של הקנאביס הרפואי לחייהם.
אם כי חלק מהם התקשו לקלוט בתחילה כיצד מתבצע הטיפול בו, כיוון שהיו רחוקים מהתחום בחייהם הפרטיים קודם לכן. מעבר לדרכים המוכרות יותר כמו עישון, אידוי ואכילה ישנן עוד המון דרכים לצרוך קנאביס, לכל אחת מהן יתרונות וחסרונות משלה כמובן, אך כיוון שקיימות שיטות רבות כמעט כל מטופל יכול למצוא את הדרך שהכי מתאימה לו.
קנאביס, בסופו של דבר, הוא צמח, ולכן לא מאד מסובך להבין כיצד ניתן לצרוך אותו ולהשתמש בו. אמנם השיטות בהן ניתן לצרוך את הקנאביס, מה שנקרא בשפעה המקצועית "דרכי צריכה", הולכות ומתפתחות עם הזמן, בהתאם להתקדמות בעולם המדע והרפואה, אך מרבית הבסיס נשאר אותו הדבר כבר הרבה שנים. ככל, בישראל קנאביס רפואי מנופק ונמכר למטופלים בתצורה מוגמרת של מוצרי קנאביס רפואי (בהתאם לתקן IMC-GMP והגדרות "הספר הירוק") אשר נמכרים דרך חברות המציעות משלוחי קנאביס רפואי עד הבית או דרך בתי מרקחת המוכרים קנאביס רפואי.
נתחיל בשאלה, מדוע בכלל ישנן כמה וכמה דרכים לצרוך קנאביס רפואי? הבסיס לכך הוא שלכל אדם עשויה להיות בעיה שונה שבעקבותיה הוא לא יכול להתמודד עם שיטת צריכה מסויימת. ישנם אנשים הסובלים מבעיות נשימה שמקשות עליהן לעשן או לאדות, בעיות במערכת העיכול שמקשות עליהן לאכול מאכלים מסוימים או סתם רגישות יתר לריחות וטעמים, שלא לדבר על הימנעות בריאותית מעישון. בדיוק בשביל זה פותחו מגוון שיטות לצריכת קנאביס רפואי.
חלק מהשיטות הקיימות היום בשוק מוכרות יותר, כמו עישון או אידוי, וחלק מוכרות פחות, כמו אכילה או מיצויים שונים, וגם בתוך שיטות אלה ישנן מספר תת-שיטות שלא בהכרח כל מטופל חדש מכיר. לפניכם סיכום קצר על דרכי צריכה של קנאביס (רפואי או לא) לצד היתרונות והחסרונות שלהן:
צריכת קנאביס בעישון
עישון קנאביס רפואי הנה השיטה המוכרת ביותר בקרב מטופלי קנאביס רפואי וצרכני פנאי, בארץ כמו גם בכל מדינה או מסגרת שאי פעם מדדה את הנושא מסביב לעולם. במהלך עישון הקנאביס, החומרים הפעילים מתאדים (חלקם נשרפים) ומגיעים היישר אל הריאות במהלך כל שאיפה, משם הם ממשיכים ישירות לזרם הדם. מכיוון שבפעולה זו קיימת הטמפרטורה הגבוהה ביותר, שיטת העישון נחשבת לשיטה היעילה ביותר מבחינת מהירות ההשפעה, שנעה בדרך כלל בין מספר שניות למספר דקות בודדות.
צריכת קנאביס בעישון מתבצעת באחת מכמה דרכים:
ג'וינט
מדובר בנייר מגולגל המכיל בתוכו תפרחת קנאביס יבשה וגרוסה. ג'וינט מכונה על ידי משרד הבריאות בשם "סיגריית קנאביס" ולמעשה הוא באמת דומה לסיגריה רגילה, רק בלי כל הנזק הרפואי. יש כאלו שירגישו צורך לדלל מעט את הקנאביס עם מעט טבק, על מנת לאזן מעט אפקטים כמו שיעולים וחנק המגיעים כתוצאה משאיפה מג'וינט המכיל תפרחת גרוסה בלבד, אך למי "שמקפיד על הדקדוק", ג'וינט עם טבק (או תחליף) מכונה באנגלית "ספליף" (Spliff).
חברות שמספקות קנאביס רפואי למטופלים מספקות למטופלים לא רק פרחים שלמים אותם הם יגרסו בעצמם אלא גם ג'וינטים מוכנים, כיוון שגלגול ג'וינטים הינה פעולה הדורשת מיומנות וזמן, ולא כל מטופל קנאביס מצליח בהכרח ללמוד את השיטה ולהסתדר בקלות. חשוב לציין כי למרות שמדובר בשיטה הנפוצה ביותר בעולם, היא ממש לא הבריאה ביותר, מכיוון שתהליך השריפה המתרחש בזמן עישון הג'וינט מזיק למערכת הנשימה. עישון של כל חומר אורגני, בין אם מדובר בקנאביס או בחיטה מיובשת, הוא מזיק לבריאות באופן פטנציאלי.
בלאנט
הבלנאט (Blunt) מאוד דומה לג'וינט, אך מה שמבדיל בין השניים הוא שאת הבלאנט מגלגלים עם עלי טבק (במקור הג'מייקני עם עלי קנאביס) הממולאים בתפרחת גרוסה. שיטה זו פחות מוכרת בקרב מטופלי קנאביס רפואי כיוון שרובם מעדיפים להוציא מחייהם את הטבק לחלוטין, לצד העובדה שחברות הקנאביס לא מספקות בלאנטים בכלל. החסרונות העיקריים של שיטה זו הם הקושי לגלגל את הבלאנט בצורה טובה והטעם של הטבק שמשתלט כמעט לחלוטין על הטעם של הקנאביס הגרוס בתוך הבלאנט, אבל היתרון העיקרי הוא שימוש בחומר טבעי ולא בנייר גלגול.
באנג (מקטרת מים)
כמו שכולם מכירים את שיטת הצריכה בג'וינט, כנראה שכולם מכירים גם את הבאנג. מדובר בשיטת צריכה פופולרית מאוד בקרב צרכני פנאי ומטופלי קנאביס גם יחד, שבסיסה הוא עישון דרך מקטרת חלולה המכילה מים. יש יגידו ששיטה זו מתאימה יותר לצרכני קנאביס "מנוסים", כיוון שהפלת הראש בבאנג היא "קשוחה" יותר מאשר שאיפה קטנה מג'וינט שעליה ניתן לשלוט, והחנק והשיעולים המתלווים לעישון בבאנג יכולים להיות קשוחים מדי להתמודדות למטופל קנאביס מתחיל, אך עם זאת יש שיגידו שעישון ללא נייר או עזרים נוספים, בסינון וקירור דרך מים, הוא הדרך האופטימלית לצרכן המתחיל שרוצה להישאר על תקן "קנאביס בלבד".
למרות שהתדמית שנוצרה לאנשים שמעשנים בבאנג היא לא חיובית במיוחד, ניתן לומר שמדובר בשיטת צריכה חסכונית הרבה יותר. כמות החומר שנצרכת בשאיפה אחת מבאנג שווה למספר שאיפות מג'וינט בעוצמת ההרגשה, וכמו כן נדרש פחות חומר כדי להשיג את אותה ההשפעה כיוון שכל החומר ממוצה במלואו ולא "מתבזבז באוויר" כמו ג'וינט. מחקרים הראו כי שיטת הצריכה בבאנג פחות מזיקה לבריאות מעישון, כיוון שהבאנג מקרר את העשן באמצעות המים, מה שמפחית את תחושת השריפה בגרון. המים מסננים את האפר והזפת שנוצרים מהשריפה ומונעים מהם להגיע לפה ולריאות.
מקטרת (פייפ)
המקטרת (המכונה אצל האמריקאים כ'פייפ') הינה דרך צריכה פופולרית פחות אך מזכירה מאוד בבסיסה את הבאנג. אמנם מדובר בכלי שלא כולל את המים, אך העיקרון הוא מאוד פשוט ודומה. למקטרת ישנו ראש ייעודי אותו ממלאים בכמות תפרחת קטנה, ולאחר מכן מדליקים את התפרחת ותוך כדי שואפים.
אחד היתרונות הבולטים ביותר בשיטה זו היא שמדובר בכלי קטן וקומפקטי שניתן לשאת בכל רגע, וגם הוא לא דורש עזרים או תוספים כמו נייר או אפילו טבק. החיסרון בשיטה זו הוא שמקטרת, כמו באנג, צריך לתחזק באופן שוטף ולנקות, וכמובן לדאוג לקנות מקטרת שעשויה מחומר איכותי, ולא כזה שיתפרק לכם או יימס לכם אחרי זמן קצר של שימוש. חשוב לזכור כי החומר ממנו עשויה המקטרת הוא פקטור חשוב בבחירתה – ולכן לא מומלץ שימוש במקטרות שאינן עשויות זכוכית.
צריכת קנאביס באידוי
אידוי קנאביס היא אחת שיטות הצריכה הנפוצות ביותר בקרב צרכני קנאביס, בעיקר בשנים האחרונות. בשפה הפשוטה מדובר בעצם בחימום החומר ולא בשריפתו, בעזרת גוף חימום ותא אידוי שמביאים את החומר לטמרפטורה שנעה בין 155 ל-220 מעלות צלסיוס, מה שמשחרר ממנו חומרים פעילים מבלי לגרום לו להישרף ולפלוט גם תוצרי שריפה רעילים ומזיקים.
ישנם מטופלי קנאביס רבים שמעדיפים להשתמש בשיטת האידוי בלבד כיוון שמדובר בשיטה שמזיקה לגוף פחות מאשר עישון והפעולה בעצם בריאה יותר לטווח הארוך. בנוסף, אידוי הינה שיטה חסכונית יותר כיוון שנדרש יחסית מעט חומר בתוך המכשיר כדי להגיע להשפעה הרצויה. יתרון נוסף וחשוב מאוד היא שהטעם של התפרחת מורגשת בפה הרבה יותר בתהליך אידוי מאשר בתהליך השריפה.
וופורייזר
השיטה הנפוצה ביותר לאידוי קנאביס בכל רחבי העולם. הוופורייזר הוא בעצם מכשיר אידוי הממצה את צמח הקנאביס בדרך שונה. במקום לשרוף אותו, הוופורייזר מחמם את הקנאביס לטמפרטורה נמוכה יחסית אשר מפעילה את החומרים הפעילים בקנאביס (הקנבינואידים) אך לא שורפת אותם כמו לדוגמא בג'וינט או באנג.
פעולת החימום מתבצעת במספר דרכים והטמפרטורה אליה נחשף הקנאביס שלכם הינה מבוקרת לחלוטין. היתרון הבולט ביותר בוופורייזר הוא היעדר תהליך השריפה, אשר גורם לנזקים גופניים שלא קשורים כלל לקנאביס עצמו. במקום העשן אותו אתם רגילים לראות בזמן עישון ג'וינט או באנג, תהנו מאדים ריחניים כמעט ללא תופעות לוואי.
מלבד היתרון הבריאותי שיש בוופורייזר, ישנו גם יצרון כלכלי כיוון שנדרשת כמות קטנה הרבה יותר של חומר על מנת להגיע לאותה תוצאה רצויה. עם זאת חשוב לציין כי וופורייזר, כמו מקטרת, הינו כלי צריכה לכל דבר ולכן זקוק לתחזוקה שוטפת ויום יומית של ניקוי.
סיגריה אלקטרונית
שיטת אידוי נוספת המכילה גוף חימום המופעל באמצעות סוללה נטענת. מה שמבדיל את הסיגריה האלקטרונית מהוופורייזר, הוא שבסיגריה אלקטרונית אי אפשר להשתמש בתפרחת קנאביס אלא רק בנוזל קנאביס ייעודי. את נוזל העישון שהוא בעיקרון THC נוזלי מדולל, המגיע ארוז בתוך תרמילים ומיכלים קטנים, מכניסים לתוך גוף החימום ומתחילים לעשן. סיגריה אלקטרונית היא קומפקטית ונוחה מאוד ולכן קל מאוד לשמור אותה ולקחת אותה איתכם לכל מקום, אך הכנת או השגת נוזל שכזה במדינת ישראל יכולה להיות בעייתית.
צריכת קנאביס בשמנים ומיצויים
שמנים ומיצויים המופקים מצמח הקנאביס הנם המוצרים הנפוצים ביותר בקרב מטופלי קנאביס רפואי, כיוון שבעזרתם ניתן לשמור על רצף טיפולי יעיל ויציב ועל הליך טיפולי שדומה לזה שננקט עם תרופות רגילות.
שמנים ומיצויים מאופיינים בהתנהגות יציבה יותר מבחינת חומרים פעילים ויתרון נוסף וחשוב מאוד גם כן הוא שחיי המדף של השמנים והמיצויים ארוכים יותר מתפרחת קנאביס, אם הם נשמרים בתנאים טובים. על אף הסטטוס החוקי של הקנאביס במדינת ישראל שאינו מתיר זאת, שמנים ומיצויים ניתן להכין לבד בבית באופן עצמאי עם מעט מאד ידע מקדים.
באופן חוקי, שמנים ותמציות אלה (חלק קטן מהן) מופקים ונמכרים לציבור המטופלים על ידי חברות הקנאביס הרפואי, ובעתיד הקרוב צפויה כמות התמציות לגדול כחלק מרפורמת הקנאביס הרפואי בבתי המרקחת.
שמן קנאביס
שמן קנאביס הוא שם כללי למיצוי המופק מפרחי קנאביס באמצעות גז או אלכוהול מרוכז (בישראל רק אלכוהול), שמעורבב לרוב עם שמן זית או קוקוס. את שמן הקנאביס ניתן לטפטף מתחת ללשון לאחר ייבוש כל הרוק בפה, על מנת שתתאפשר ספיגה מיידת של החומר, ואם נבלע את השמן ישר הוא יגיע למערכת העיכול ויעילותו עלולה מעט להפגע ובעיקר להתחיל אחרי פרק זמן ארוך יותר.
שמן קנאביס יכול להיקרא גם "תמצית קנאביס", אך מדובר באותו הדבר. כל מיצוי שמופק מקנאביס הוא מיצוי של אותם החומרים הפעילים שמופק מאותם הפרחים, ולכן אין הרבה משמעות לדרך ההפקה מעבר לאיכויות מסוימות בתחומים כמו טעם וריח.
שמן ריק סימפסון (RSO)
שמן ריק סימפסון הוא שמן קנאביס המופק על פי "מתכון" של חקלאי המפ אמריקאי בשם ריק סימפסון, שטוען כי שמן מסוג זה הוא התרופה לסרטן. באופן כללי, כאשר אומרים שמן RSO או שמן ריק סימפסון מדובר על שמן קנאביס בריכוז מאוד גבוה של חומרים פעילים, שהופק על ידי שימוש באלכוהול.
כמו בשמן קנאביס "רגיל, גם כאן נוהל הצריכה הוא זהה: יש לטפטף את מספר הטיפות המבוקש על הלשון ולהמתין. ההשפעה בדרך כלל מגיעה לאחר כ-30 דקות ויכולה להמשך מספר שעות מכובד.
קיימים לא מעט סיפורי הצלחה של מטופלי קנאביס רפואי שהצליחו להבריא לחלוטין ממחלות קשות כמו סרטן, בשימוש בשמן ריק סימפסון בלבד, אך מדובר במידע רפואי שמתבסס אך ורק על סיפורים אישיים של מטופלים ללא הוכחות מדעיות. למרות שישנם מחקרים רבים שעוסקים בתחום, אין אף ראייה חותכת לכך במסגרת מדעית בוחנת.
דאב – שמן חשיש
ה'דאב' אותו ניתן להגדיר כשמן חשיש (במקור הופק מחשיש ולא רק מפרחים) נחשב למיצוי חזק ועוצמתי מאוד שניתן להפיק מצמח הקנאביס בעזרת תהליך המבוסס על גז אורגני כמו בוטאן.
את הדאב, שיכול להיות דומה למשחה חמאתית ויכול להיות יותר דומה לזכוכית חצי שקופה בצבע ענבר (הבדלים בשיטות ותנאי הפקה), לא מומלץ לבזבז על ג'וינטים ולכן דרך הצריכה המומלצת ביותר של דאב היא באמצעות מקטרות אידוי, סיגריות אלקטרוניות או באנגים שהותאמו למטרה בעזרת ראש זכוכית מחוסמת שניתן לחימום ישיר. הסיבה העיקרית שלא כדאי לעשן את הדאב בתצורת ג'וינט היא לשמור את איכות ההשפעה של החומר כפי שהיא, ולא לבזבז חלק גדול ממנו ובעיקר את טעמו וריחו.
חשיש
חשיש הוא מיצוי קנאביס פיזי שנוצר באמצעות שיטת המיצוי 'דריי סיפט' שהינה שיטת מיצוי הקנאביס הוותיקה ביותר בעולם. התהליך נעשה בדומה לתהליך שאנחנו מכירים מהגריינדר שלנו שמפריד את הקנבינואידים והטרפנים (האבקנים) מהפרחים, ומשאיר אותם במגירה התחתונה. שיטת הדריי סיפט דומה מאוד, רק שמדובר בשיטה זו ברשת ענקית שאוספת את כל האבקנים הללו. התוצר הסופי שמתקבל הוא אבקה שמנונית, רק שכאן מדובר בחומר טהור שעובר סינון קפדני על ידי סדרה של מסננים. חשוב לציין כי בשיטה זאת לא מעורבים שום חומרים או כימיקלים והתוצר (החשיש) בסופו של דבר משובח מאוד ועשיר בטרפנים.
בשיטה אחרת, אותם אבקנים נאספים על ידי שימוש בקרח יבש (מפריד את האבקנים ו"מקפיא" אותם לטווח קצר ללא נזק, מה שנקרא "חשיש קרח", אך מדובר בשיטה אחרת להפקת תוצר דומה.
לאחר מכן החומר הטהור הזה עובר דחיסה עד שהוא מגיע למצב של גוש חשיש כמו שאנחנו מכירים. החשיש מגיע בדרך כלל ממרוקו, לבנון או מצרים, היכן שמערכות אכיפת החוק טרם הצליחו להתמודד עם התופעה בהיקף נרחב.
ג'אראס
ג'אראס הוא תוצר קנאביס חביב מאוד על צרכני הקנאביס. מקורו בהודו ומה שמבדיל אותו בעיקר מהחשיש שעליו דיברנו קודם הוא אופן ההכנה שלו. הג'אראס מורכב מהשרף של פרחי הקנאביס שעורבבו עד לקבלת חומר מוצק וכהה. השרף עליו אנו מדברים הוא בעצם הטריכומות, אשר מכילות בתוכם את הרכיבים הפעילים שנמצאים בצמח הקנאביס ובראשם הקנבינואיד המוכר THC.
השיטה שבה מכינים את הג'אראס היא ידנית לחלוטין. אוספים את כל הטריכומות באופן ידני ישירות מהפרחים באמצעות שפשוף הצמח בין שתי הידיים. כיוון שעל מנת להכין הרבה ג'אראס איכותי נדרשים הרבה צמחי קנאביס, הוא נדיר בהרבה מהחשיש פה בישראל וכמובן גם יקר יותר.
ההבדל המהותי והעיקרי בין ג'אראס לחשיש הוא מצב הפרחים מהם הם מופקים. חשיש עושים מפרחים מיובשים ומוכנים לצריכה, ואילו ג'אראס מכינים על ידי שפשוף הידיים על פרחים בעודם על הצמח, כאשר הם נמצאים בשיא הפריחה שלהם.
צריכת קנאביס במזון
צריכת קנאביס במזון הינה דרך צריכה מעט מסובכת ופחות נגישה. מעבר לידע המקדים שצריך לדעת בנושא, כמות תפרחת נכבדת והמון סבלנות – צריך לזכור כי ההשפעה לה אתם מחכים, עלולה להתעכב ולהגיע רק לאחר זמן רב באופן מפתיע לחלוטין לאחר אכילת המוצר אותו הכנתם. בנוסף, יש להזכיר כי משרד הבריאות אוסר על שימוש בקנאביס רפואי בתצורת אכילה והדבר מתאפשר לילדים בלבד, ורק כאשר המוצר מסופק על ידי הספקית החוקית ולא מופק בהכנה ביתית.
כאשר אנו משלבים את הקנאביס במזון שלנו, אנו בעצם מחממים אותו בשמן או בחמאה (או בסיס שומני אחר כמו חלב, שמנת וכו), מה שגורם לשחרור החומרים הפעילים הקיימים בצמח אל תוך המזון שלנו. החומרים הפעילים עוברים פירוק בקיבה ומשם נספגים לאט לאט בדמנו. כמובן שניתן גם להכין משקאות קנאביס שונים ולא רק מאכלים.
לשם ההבנה, כאן מעורבים "מיצויים" שהם למעשה אותם בסיסים שומניים לתוכם ממיסים את החומרים הפעילים שעל הפרחים. בסיסי אלו משמשים לאחר מכן בתור חומר גלם רגיל בהכנת כל מתכון שנבחר.
צריכת קנאביס בשיטות פרמקולוגיות
מעבר לכל שיטות הצריכה עליהם עברנו עד כה, שנחשבות לכל שיטות הבסיס, קיימות גם כמה שיטות פרמקולוגיות מתקדמות לצריכת קנאביס רפואי המפותחות במעבדות וחברות תרופות בארץ ובחו"ל, בעיקר בארה"ב ואירופה.
מוצרי צריכה פרמקולוגיים של קנאביס רפואי יכולים להיות למשל כמוסות לשחרור איטי, טבליות מציצה מסיסות, "דפים" לספיגה תת לשונית ושאר מוצרים המיועדים לטיפול נקודתי ומדויק בתסמינים רפואיים מסוימים המאפיינים חולים שנעזרים בקנאביס רפואי.
שיטה זו אינה מדברת בכלל לצרכני פנאי כיוון שהם אינם יכולים להשיג או להכין בעצמם את המוצרים הללו, וגם מרבית צרכני הקנאביס הרפואי בישראל אינם חשופים אליהם. בכלל, חשוב לציין כי רוב המוצרים הללו נמצאים כיום בפיתוח או בתהליכי מחקר או בשיווק ראשוני, ועדיין לא קיימים במציאות הטיפולית של מרבית האנשים בעולם.
