כיום, מחיר של קנאביס רפואי נקבע לפי “יחידה” (שקית של 10 גרם תפרחת גרוסה / בקבוקון שמן קנאביס אחד), כאשר כל יחידה עולה כ-100 עד 350 ₪, בתלות בחברה היצרנית, סוג המוצר המדויק ובית המרקחת הספציפי שבו נקנה המוצר. כל מטופל יידרש לשלם על מוצרי הקנאביס הרפואי שלו בהתאם לכמות אותה הוא מקבל, כלומר לפי מספר היחידות.
קנאביס רפואי, למרות שהנו מוגדר בתור “תרופת קו אחרון” על ידי משרד הבריאות, אינו בעל מעמד של תרופה מקובלת ולכן לפעמים קבלת הרישיון לצריכתו עלולה לדרוש הנפקת אישור מפסיכיאטר, שיאשר כי אותו מטופל עומד בקריטריונים של בריאות הנפש לקבלת קנאביס רפואי.
תפקידו של הפיסיכיאטר ב”שרשרת” הקנאביס הרפואי של משרד הבריאות, הוא לקבוע למעשה כי אותו מטופל אינו מועמד בסיכון עקב הטיפול בקנאביס רפואי. למרות שסיכון זה לא הוכח באף מחקר קליני שנעשה עד היום בעולם, הוא מופיע כאמור בבסיס הספרות המקצועית עליה מסתמך משרד הבריאות, וכל עוד לא יוכח אחרת הוא מוחרג לרעה עבור מטופלים שלא עומדים בקריטריונים מסוימים לפי החלטה פרטנית של יחידת היק”ר.
במקרים רבים, לא נדרש כלל אישור פסיכיאטר כדי לקבל רישיון לקנאביס רפואי. אחרי קבלת המלצה מרופא מומחה, עבור התוויה רפואית המאושרת ברשימת ההתוויות שנכללת בתוך נוהל 106 של משרד הבריאות, אישור מפסיכיאטר אינו נדרש באופן כללי, אך הוא עשוי להידרש ממטופל מסוים באופן פרטני.
מטופלים שנדרשים להביא אישור מפסיכיאטר כדי להוציא רישיון לקנאביס רפואי, צריכים לפעול על פי נוהל דומה לזה של מטופלים הלוקים ב-PTSD ומטופלים אצל פסיכיאטר כבדרך קבע בתור רופא ממליץ עיקרי. הם צריכים לפנות לפסיכיאטר מומחה באופן פרטי, ולבקש ממנו אישור בריאות נפשי כללי לצורך קבלת היתר צריכת קנאביס רפואי.
ההבדל בין אידוי לעישון, גם בפרט כאשר מדובר על צריכת קנאביס אבל גם בכלל כשתי שיטות צריכה שונות של חומרים צמחיים, הוא משמעותי ביותר. חשוב להבין שמדובר בשתי שיטות צריכה שונות לחלוטין, שאולי נראות דומות מרחוק אבל יש ביניהן הבדל ניכר מבחינת מספר אפיקים עיקריים.
על קצה המזלג, עישון הוא פעולה של שריפה מלאה החומר, בעוד אידוי של החומר הוא למעשה תהליך של חימום לטמפרטורה גבוהה יחסית אך שאינה גורמת להתלקחות של החומר הצמחי עצמו, ורק מוציאה ממנו את החומרים הפעילים. בעת העישון, כל החומר הצמחי נשרף, ומתוכו מתאדים גם חומרים פעילים שנספגים בגוף יחד עם שאריות של תוצרי לוואי של תהליך השריפה של החומר הצמחי. לעומת זאת, בעת האידוי נפלטים מהחומר הצמחי רק החומרים הפעילים שבאמת חיוניים, בעוד שאר החומר עובר תהליך של קמילה בחימום אך ללא הצתה חלקית או מלאה.
למידע נוסף >>
עלים צהובים על צמח שנמצא בשלב הצמיחה שלו מעידים בדרך כלל על עודף או חוסר בדישון או לחלופין על חוסר בחשיפה נאותה לאור השמש או נורת הגידול. בעת שלב הפריחה לעומת זאת, הצהבת העלים מעידה, בהנחה שאין בעיית דישון, על הגעת הצמח לכדי בגרות מתקדמת לקראת סוף חייו.
אם אין על הצמח פרחים, יש לבדוק ולתקן את הדישון, תהליכי וזמני ההשקיה והחשיפה של הצמח לאור. אם מדובר בשלב פריחה מתקדם, ככל הנראה הגיע זמן הקציר.
בכל חבילה של גליליות יש 10 גרם קנאביס – אשר מחולקים לבין 10 ל- 20 גליליות (ג׳ויינטים).
בהתאם לכך, כל גלילית אמורה להכיל בין חצי גרם-גרם קנאביס.
פיברומיאלגיה הינה אבחנה רפואית המתבטא באופנים שונים בין אדם אחד למשנהו. לכן השאלה לגבי “הזן המתאים” אינה רלוונטית.
לצורך התאמת תרכובת קנאביס נכונה יש לבחון את הסימפטומים מהם את סובלת (כאבים, קושי שינה, חרדות וכו’) ומכאן לבנות תכנית טיפול המותאמת לך באופן אישי. חשוב לציין כי, התאמת סוג הקנאביס המיטבי לטיפול לעיתים כרוך בהליך של ניסוי, בדיקה והסקת מסקנות עד למציאת האיזון המושלם.
בניית תכנית הטיפול והתאמת התרכובת המתאימה ביותר למטופל מבוצעת בליווי של רופא מומחה ואחות מוסמכת.
התקופה המקובלת לאישור של רישיון קנאביס חדש היא 6 חודשים, ולכן ניתן להגיד שאופן עקרוני שמרבית הרישיונות החדשים שמקבלים לאחרונה מטופלים הנם רישיון קנאביס שתקפים לחצי שנה עד שיהיה נדרש לחדש אותם ולהאריך את תוקפם, בתהליך דומה לזה שנדרש כדי להוציא אותם מלכתחילה: המלצת רופא מומחה והגשת בקשת חידוש ליק”ר.
בקשת חידוש רישיון קנאביס רפואי שהוגשה במלואה (כולל טבלת צריכה – חובה בעת כל הגשת בקשה שאינה לצורך הנפקת הרישיון הראשוני) ליק”ר תזכה בדרך כלל, בהתאם לסוג ההתוויה הרפואית, בחידוש לתקופת זמן של 6 חודשים נוספים ובדרך כלל לא יותר מכך. כלומר, בכל חצי שנה יש לחדש רישיון קנאביס רפואי כדי שיישאר בתוקף.
שמן ריק סימפסון, המוכר בעולם בשמו האמריקאי המקוצר RSO (ראשי תיבות של “שמן ריק סימפסון”) הוא כינוי לתמצית קנאביס אלכוהולית בה קיים ריכוז גבוה מאד (בפוטנציאל) של חומרים פעילים. הביטוי מתאר שמן קנאביס שהוכן על פי המתכון המקורי של ריק סימפסון, ומכיל THC בלבד.
השימוש בביטוי “שמן ריק סימפסון” נעשה לרוב בהקשר לא מדויק, מאחר ומדובר למעשה בערבוב של כמה מושגים אחרים. שמן קנאביס הוא שם כללי למיצוי של פרחי קנאביס בתמיסת אלכוהול מרוכזת, והביטוי “שמן ריק סימפסון” אמור לשמש כדי לתאר שמן בו קיים ריכוז גבוה במיוחד (לפחות 45%) של THC. אם כך, הרי ששמן קנאביס שיש בו ריכוז נמוך יותר של THC, אן לחלופין מכיל CBD במקום THC, אינו הלכה למעשה שמן ריק סימפסון.
עם זאת, כיום משמש הביטוי שמן ריק סימפסון כדי לתאר כל שמן קנאביס בו קיים ריכוז גבוה של חומר פעיל, לא משנה אם מדובר בשמן מבוסס THC או CBD, והשימוש בביטוי או בשם המקוצר RSO נעשה כדי להבדיל את השמן הזה משאר סוגי השמן שמספקות חברות הקנאביס הרפואי. השמן של החברות הרפואיות מכיל הרבה פחות חומר פעיל ולכן משפיע באופן חלש משמעותית, ובכך הוא נפרד משמן ריק סימפסון אותו מכינים המטופלים לרוב בעצמם.
נוהל 106 הוא מסמך רשמי של משרד הבריאות, הנוגע לתחום של קנאביס רפואי ומגדיר את כל מה שקשור לעולם זה מבחינת בירוקרטיה ופרוטוקולים רפואיים. בדרך כלל כאשר מטופלי קנאביס רפואי מתייחסים למסמך המכונה “נוהל 106”, הם מתכוונים לחלק שלו שנוגע לרשימת המחלות המזכות ברישיון קנאביס רפואי, המוכר יותר בשם “רשימת ההתוויות”.
רשימת ההתוויות בתוך נוהל 106 מפרטת את כלל המחלות והמצבים הרפואיים (התוויות רפואיות) שהופכות אדם לזכאי להתחלת תהליך לקבלת רישיון קנאביס רפואי, לפי הסטנדרטים שקיימים היום בחוק הישראלי. למרות שמדובר כאמור בחלק המרכזי והרלוונטי ביותר של נוהל 106 עבור הציבור הרחב, חשוב לא להתבלבל בין השניים ולהבין שאותו נוהל 106 הוא לא רק רשימת ההתוויות אלא מסמך שלם שמכיל הגדרות כלליות לגבי קנאביס רפואי והשימוש בו כתרופה בישראל.
נוהל 106 הוא המסמך הרשמי היחיד של משרד הבריאות שמרכז בתוכו את כל המידע הרלוונטי שמיועד מטופלי קנאביס רפואי. מסמך זה כולל בין היתר את הפרוטוקולים וההסברים המדויקים לגבי תהליך הנפקת רישיון קנאביס רפואי וכן מידע כללי שמיועד (לא תמיד בהצלחה) לענות על שאלותיהן השונות של מטופלי קנאביס רפואי חדשים, וותיקים או פוטנציאליים. מלבד נוהל 106, אין כאמור עוד מסמך מידע רשמי לציבור הרחב בנוגע לכל תחום הקנאביס הרפואי, וכל מטופל שמעוניין לקבל מידע בנושא צריך לפנות למוקד הטלפוני העמוס מאד של יחידת היק”ר.
מידע נוסף >>
הקנאבינואידים שמצויים בפרחי הקנאביס, וקיימים בכמויות קטנות יותר גם בשאר חלקי הצמח, הם למעשה “סוד הקסם” מאחורי שלל השפעותיו השונות של צמח הקנאביס, כשלכל אחד מהם ישנן תכונות דומיננטיות המניבות השפעות רפואיות ספציפיות.
החומרים הפעילים הללו קיימים בכל פרח קנאביס שהוא, כל עוד הוא באיכות טובה, ולא משנה אם הוא גדל בחוות גידול רפואית או בגידול ביתי. באופן עקרוני, קנאביס שגדל בתנאים אופטימליים כמו אלו הקיימים בחוות גידול מקצועיות יניב את כמות הקנאבינואידים הגדולה ביותר.
השפעתם של הקנאבינואידים על המערכות השונות בגוף האדם, ביניהן מערכת העיכול, מערכת כלי הדם והלב, הכליות והכבד, מקורן כולן במערכת הקולטנים העצביים הנקראת המערכת האנדוקנבינואידית (קיצור באנגלית ECS). הקנאבינואידים תורמים לאיזון הויסות ההורמונאלי של הגוף, ודרך הקולטנים האנדוקנאבינואידים שמרכיבים את מערכת ה-ECS הם מחלים את השפעתם על כל חלקי ואבירי הגוף.
