חומרים פעילים בקנאביס הם חומרים שיש להם השפעה ישירה, ניכרת ומורגשת על מערכות חיוניות בגוף האדם ובדרך כלל על מערכת העצבים שכן זהו סוג האפקט המורגש ביותר על ידי המטופל, כאשר החומרים הדומיננטיים ביותר בקנאביס שאחראים בצורה הניכרת ביותר על עיצוב השפעתו על גוף האדם נקראים קנאבינואידים. בנוסף לקנאבינואידים ישנם סוגים אחרים של חומרים פעילים בקנאביס אשר אחראים מלבד על השפעתו גם על עיצוב מאפיינים דומיננטיים אחרים של הצמח כמו טעם וריח, כאשר משפחת החומרים בעלת ההשפעה הגדולה ביותר על טעמם וריחם של פרחי קנאביס היא משפחת הטרפנים.
טעמים וריחות מתוקים ופירותיים הם דבר נדיר יחסית בפרחי קנאביס, אשר נוטים להיות חריפים יותר, חמוצים יותר וריחניים יותר “בגוונים” אחרים של טעם וארומה דומיננטיים שבדרך כלל לא כוללים גוון “מתוק” אשר נובע בעיקר מנוכחותו של הטרפן הנדיר יחסית ‘ביסבולול’. טרפן אחר בקנאביס שמצליח לקיים או אותו גוון מתקתק של טעם וריח נקרא פארנסן (Farnesene) ובדומה לביסבולול הוא נדיר עוד יותר ואף הניחוח והטעם הדומיננטיים שלו קלושים עוד יותר, מה שהופך אותו לחבר פחות מפורסם במשפחת הטרפנים לעומת “כוכבים” כמו לימונן, מירסין או טרפנים אחרים בעלי השפעה דומיננטית יותר.
הניחוח העיקרי של פארנסן הוא מתקתק ופירותי, מזכיר יותר פרח מאשר פרי בניגוד בניגוד לטעמו וריחו החזקים יותר של הביסבולול, וכמו כן בניגוד אליו גם יש לו מעט “גוון” חריף שמזכיר את ריחו הייחודי של שורש ג’ינג’ר טרי וחריף. אחד המקומות הנפוצים ביותר בטבע בהם בא ריחו המלא של טרפן זה לידי ביטוי הוא בקליפות של זני תפוחים מסוימים (בתצורתו הטבעית הנפוצה Β-farnesene) אשר מכילים את הכמות הגבוהה ביותר שלו בטבע בהשוואה לכל סוג אחר של פרי או פרח, אך ניתן למצוא אותו גם בסוגים אחרים שורשים טבעיים חריפים כמו למשל שורש כורכום ואף בקליפות של חלק מפירות ההדר כמו תפוזים. בתעשייה המסחרית, נעשה שימוש נרחב בטרפן זה לצורך המתקה של משקאות שכן הוא נחשב לחומר עמיד במיוחד שלא נוטה להחמיץ או להתקלקל בתגובה למגע עם חומרים אורגניים אחרים.
זני קנאביס מפורסמים המכילים ריכוז גבוה יחסית של הטרפן פארנסן כוללים למשל את הזנים Cherry Punch, פרוט פאנץ’, Gainesville Green, בלאק ריינו, White Rhino, ‘זוקיס’, Dutch Treat Haze, Comatose OG ו-OG Kush, אך רק אלו מהם המאופיינים בטעמים וריחות מתקתקים יחסית (כלומר בערך חצי מהרשימה או אפילו פחות מכך) הם זנים שאכן מכילים ריכוז גבוה יחסית של טרפן זה בהשוואה לטרפנים אחרים, בעוד במרבית הזנים מדובר בכל זאת בטרפן הקיים רק בריכוז משני בהשוואה לטרפנים אחרים ונפוצים יותר.
השימוש הרפואי פארנסן הוא תחום שלא קיים עד היום לגביו מספיק מידע מחקרי עליו יהיה אפשר לנסות לבסס תוצאות שעשויות להיות תקפות גם במודל מחקר אנושי, בין היתר מכיוון שהוא קיים בדרך כלל בקנאביס ברמות ריכוז כה נמוכות עד שהוא נחשב לרוב לטרפן משני בלבד. האפקט שכן מיוחס לשימוש הפוטנציאלי בו הוא בתור חומר המסייע להגברת האפקט המרגיע והמאלחש של צמח הקנאביס, כמו גם לשיפור איכות ההשפעה של לקנאביס על השינה, אך מדובר בתוצאות שמעולם לא נבחנו בקנה מידה קליני בקרב נבדקים אנושיים. במחקרים שבחנו את השימוש בטרפן זה מחוץ לעולם הקנאביס נמצא כי יש לו אפקט מרגיע ומאלחש שניתן אפילו לזהות סימנים מעידים לו בקריאות EEG, אך מדובר אפוא בתוצאות שעשויות להשתנות מאד בין מטופל אחד למשנהו ולא בהשפעה עוצמתית שתהיה ניכרת בקרב כל המטופלים שיעשו בו שימוש.
