גידול קנאביס ביתי יכול להתחיל בשתי דרכים: זרע או ייחור (ענף שנחתך מצמח בוגר) שכל אחת מהן בעלת יתרונות וחסרונות יחסיים. גידול משלב של ייחור הוא קצר יותר ומבטיח דמיון גנטי מלא לצמח “האם” ממנו נחתך הענף, בעוד גידול מזרע מבטיח תוצאות אחידות יותר בפריסה רוחבית של גידול רחב היקף. במקביל ליתרונות של שתי השיטות, לגידול קנאביס המתחיל מזרע יש חיסרון אחד עיקרי: הסיכוי הלא מבוטל שייצא ממנו צמח קנאביס זכרי, שנחשב לחסר שימוש בהיבט של הפקת יבול פרחים.
חברות קנאביס רפואי וחברות הפצה של זרעי קנאביס עמלו במהלך השנים כדי לבטל את הסיכוי שמתוך זרע קנאביס מסוים יצמח צמח זכרי או לפחות להנמיך אותו עד לרמה המינימלית האפשרית. תהליך פיתוח זה הוביל ליצירה של זרעי קנאביס “נקביים” (באנגלית Feminized) – זרעים מתוכם יצמחו כמעט אך ורק צמחי קנאביס נקביים, שיכולים לשמש לאחר מכן להפקת תפרחת איכותית ובלתי מופרית (שאינה מכילה זרעים) שאופטימלית לשימוש רפואי.
מהם “זרעים נקביים” ואיך יוצרים אותם?
זרעי קנאביס “נקביים” הם זרעים שנוצרו בתוך צמח קנאביס נקבי שלא עבר הפריה טבעית, באמצעות תהליך מלאכותי הכולל בין היתר יצירת לחץ מבוקר על ידי שינוי תנאי המחיה והבאת הצמח למצב קיצוני של הישרדות עצמית, בו מתרחש תהליך של הפריה עצמית. זרעי קנאביס “נקביים” יכולים להיווצר בצמח בתהליך טבעי לחלוטין, ללא התערבות גורמים כימיים או מכניים, אך כדי להפיק אותם בכמות המשמשת למסחר יש צורך להעביר את צמחי האם תהליכים חקלאיים מתקדמים, בעזרת אמצעים חיצוניים, שנועדו ליצור להם שיבושים מדויקים ומדידים בסביבת הגידול.
הדרך הבטוחה ביותר להפקה של זרעי קנאביס נקביים היא יצירת הפריה הדדית בין שני צמחי קנאביס ממין נקבה, זאת לאחר שאחד מהם או שניהם יתפקדו גם בתור צמח זכר בתהליך הרבייה, לאחר פיתוח איברי מין זכריים כתוצאה משינוי סביבת הגידול והגעה למצב הישרדותי קיצוני. צמחים אלה, הגדלים בסביבה מבוקרת בה ניתן ליצור להם תנאי לחץ מסוימים, יתחילו לגדל עם הזמן איברי רבייה של שני המינים בכדי לשפר את סיכויי ההישרדות שלהם, ובהמשך יעברו הפריה עצמית שתניב את הזרעים הרצויים, מהם תפוקת הנקבות היא גבוהה במיוחד ועומדת על כ-95% לפחות.
הדרכים הטבעיות (שאינן כימיות) ליצירת מתח גבוה ותסמיני לחץ בצמחי קנאביס נקביים כוללות בין היתר שינויים קיצוניים של חום וקור, שינויים מינוריים ולא עקביים בלוח הזמנים של התאורה, הפסקת פעילות המפוח (חידוש האוויר בחלל הגידול) לזמנים קצרים, ופעולות דומות הגורמות לשינוי באלמנטים החיוניים ביותר לקיום חייהם של הצמחים, בצורה שגורמת להם “לחוש” כי הישרדותך נמצאת בסיכון מהותי. טכניקה טבעית נוספת ליצור מתח ולחץ בצמחי קנאביס היא ויתור על הקציר ומשיכה של מצב הפריחה הטבעי של הצמח הנקבי עד כדי קדם-מוות טבעי. תהליך זה גורם להתפתחות מהירה וכמעט מידית של איברי רבייה זכריים, אותם הצמח מצמיח בניסיון אחרון שלא לסיים את מחזור החיים הטבעי שלו וליצור הפריה עצמית שתבטיח את הדור הבא.
יצירה של מתח החיוני להיווצרותם של זרעים נקביים נעשית כיום בעיקר באמצעות גורמים כימיים חיוניים, בדרך כלל חומרים מעובדים שפותחו על ידי חברות זרעים מסביב לעולם על בסיס הורמונים צמחיים שונים. בין הטכניקות המתקדמות הללו הללו ניתן למנות ריסוס ביוני כסף (Colloidal Silver), נתרן תיוסולפט, יוני גופרית, מלחי כסף או חומצה ג’ברילית שנקראת בקיצור GA3 – אלו חומרים שנועדו כדי ליצור מתח כימי וביולוגי פנימי בצמחים באופן המזרז תהליכי הישרדות שונים, בעיקר של הפריה עצמית לצורך יצירת זרעים נקביים.
לאחר הריסוס בחומרים הללו, מתבצעת “האבקה” ידנית של צמחי הקנאביס הנקביים על ידי אבקה שנאספה מאיברי רבייה זכריים – כאשר לאחר פעולה זו הסיכוי להתפתחות זרעים נקביים על הצמח עולה לכ-98%. כיום זוהי השיטה המקובלת ביותר בה משתמשים מרבית המגדלים המסחריים שמשווקים זרעי קנאביס נקביים, בעיקר בשל היבטים של עלות מול תועלת בהיקף תפוקה מסחרי.
