צמח הקנאביס כולל בתוכו מינים רבים של חומרים פעילים דומיננטיים אשר יחדיו מעצבים את ההשפעה הגלובלית המכונה “אפקט הפמליה” שיש לו על גוף האדם, ביניהם לא רק החומרים הפעילים קנאבינואידים אלא גם חומרים ממשפחות אחרות כמו טרפנים ופלבנואידים האחראים בין היתר גם על עיצוב מאפיינים אחרים של הצמח שאינם קשורים ישירות להשפעה שלו כמו צבע, טעם וריח. המשפחה המגוונת ביותר של חומרים פעילים שקיימת בצמח הקנאביס היא משפחת הטרפנים, אשר מלבד השפעה על עיצוב “אפקט הפמליה” מכילים החברים בה סגולות דומיננטיות של עיצוב טעמם וריחם של הפרחים.
משפחת הטרפנים כוללת כמה “כוכבים” מפורסמים שאחד מבניהם הוא הטרפן “פינן”, הנחשב על ידי מומחים רבים לטרפן הנפוץ ביותר בקרב כל מיני הצמחים ולאחד החומרים העיקריים האחראים על “גוון” הטעם והריח הירוקים והצמחיים של צמחים באופן כללי. רק לאחרונה, במסגרת מחקרים מדויקים ומעמיקים יותר שבחנו את “שרשרת הדגרדציה” של טרפנים שונים, התגלתה סיבה נוספת לכך שפינן הוא טרפן נפוץ כל כך, שהיא למעשה הבלבול בינו ובין סוג אחר של טרפן הנקרא גוואיול (Guaiol) אשר במקרים רבים נמדד בטעות תחת ההגדרה של “פינן” למרות שמדובר בטרפן שונה שלא כל תכונותיו המאפיינות הן זהות.
הניחוח האופייני של גוואיול הוא ניחוח עצי-אורני הדומה מאד לריחו המזהה של פינן, כאשר מה שמייחד אותו בהשוואה לטרפנים אחרים הוא לא הטעם ולא הריח שלו, שלמעשה דומים מאד וכמעט זהים לאלו של טרפנים “ירוקים” אחרים, אלא דווקא במצב הצבירה הטבעי שלו, הנוטה הרבה יותר למצב צבירה נוזלי על הסקאלה בה רוב הטרפנים ממוקמים בצד השמנוני והסמיך יותר. בטבע, טרפן זה נפוץ מאד בקליפתו של צמח הגוואיאקום (guaiacum) וכן במינים נפוצים אחרים של צמחים ועצים ירוקי-עד הגדלים באזור האיים הקריביים, כאשר השימוש במסחרי העיקרי שנעשה בו היום הוא בתור תוספת למוצרי בישום וקוסמטיקה הנועדה לשפר את איכות הספיגה של המוצרים הללו בעור הגוף והפנים.
זני קנאביס מפורסמים המכילים ריכוז גבוה יחסית של הטרפן גוואיול הם למשל הזנים ACDC, ‘סיינקס’, Agent Orange, בלאקברי, Chernobyl, ג’ליבין, פלאשברי, האקלברי, Pennywise, פרוט-לופס, Golden Pineapple וגורילה גלו, אך יש לציין שכמעט בכל הזנים הללו מדובר בטרפן משני יחסית שכמעט אף פעם לא בא לידי ביטוי בריכוז משמעותי בהשוואה לסוגים נפוצים אחרים של טרפנים שקיימים בזנים הללו.
ההשפעות הרפואיות של גוואיול הן נושא שכמו במקרה של טרפנים רבים אחרים, לא נבחן עד היום היטב מספיק כדי לגבש אודותיו מסקנות מעמיקות בנוגע לשימוש פוטנציאלי קליני בקרב נבדקים אנושיים, אך במחקרים מוגבלים שנערכו לבחינת השפעותיו הפוטנציאליות במגוון של מודלי מעבדה שונים, נמצא כי יכולה להיות לו סגולה הקשורה לפעילות אנטי-דלקתית ואנטי-ויראלית. מחקר משנת 2016 הראה שבניגוד לסוגים רבים אחרים של טרפנים המקיימים את אותן תכונות אנטי-ויראליות ואנטי-בקטריאליות שלו, לגוואיול יש גם תכונות אנטי-פרזיטיות (אנטי-טפיליות) מהותיות, אך מדובר במחקר שנערך במודל עכברי ולא כלל הסתכלות על היתכנות יישומיות התוצאות גם במודל אנושי.
