מיצויי קנאביס הם אחד התחומים המבלבלים ביותר עבור החובבים של הצמח והשימושים השונים בו למטרות טיפול רפואי או פנאי והנאה, בעיקר מכיוון שחלק גדול מהשמות והכינויים המאפיינים של המיצויים הללו מגיעים מתרבות "הרחוב" בה היו נמכרים עד היום מוצרי קנאביס בשוק השחור במשך עשורים רבים מסביב לעולם. בתרבות הקנאביס המודרנית שמתפתחת היום, חלק גדול מהמיצויים הללו עוברים "הגדרה מחדש" מול ציבור הצרכנים הפוטנציאלי ההולך ומתרחב שלהם, אשר כחלק ממנה הם מקבלים שמות חדשים והציבור מקבל קצת יותר מושג לגביהם ולגבי ההבדל ביניהם.
שניים מהמיצויים שלא הרוויחו יותר מדי מאותה הגדרה מחדש אלא הפכו אפילו למבלבלים עוד יותר הם שני סוגי המיצויים לייב רזין ("Live Resin") ולייב רוזין ("Live Rosin") שהנם שני מיצויים נפרדים ושונים שקיבלו שמות דומים להחריד. לא מסובך להבין למה מישהו עלול להתבלבל בין רוזין לרזין, בעיקר אם מדובר בחובב קנאביס שאינו "בקיא בחומר" הנוגע לשמות הרשמיים ולכינויי הרחוב השונים של מיצויי קנאביס, מה שמחמיר עוד יותר עקב הפופולריות הגבוהה של שני סוגי המיצויים הללו. לכן, חשוב לדעת להכיר את המאפיינים הייחודיים של כל אחד מהם, כדי שיהיה אפשר לדעת מה מבדיל ביניהם ואילו מהם מתאים יותר לשימוש מסוים.
לייב רזין (Live Resin) – מיצוי "כימי" באמצעות ממס אורגני
לייב רזין הוא מיצוי המופק בעזרת מיצוי תפרחת בעזרת ממס (Solvent) אורגני, שהוא לרוב גז כמו בוטאן, פרופאן או בשנים האחרונות גם דמיתיל-איתר (Dimethyl Ether) אשר עובר לאחר תהליך המיצוי שלו גם תהליך נלווה של זיקוק מתקדם על ידי חימום וסינון תוצרים אורגניים עודפים. בהתאם "למתכון" הרשמי, לייב רזין אמור להיות מופק רק מתפרחת אשר הוקפאה בתנאי ואקום סטריליים מיד לאחר הקציר שלה, מה שמשמר את איכותה ואת תכולת הטרפנים והקנאבינואידים שלה, כמו גם הליך סינון מתקדם שתורם להעלאה של ממוצע ריכוז החומרים הפעילים בתוצר הסופי עד לכדי ריכוז של 65 עד 70 ואפילו 80 אחוזים של חומר פעיל.
התוצר הסופי של תהליך מיצוי וסינון קפדני זה הוא מיצוי המכונה "לייב רזין" (live Resin) המאופיין במרקם רך וגמיש יחסית שאינו זהה לזה של "דאב" ממוצע וקשיח, אך המאפיין העיקרי שלו הוא טעם שנחשב לעשיר ביותר מבין כל הסוגים של מיצויי הקנאביס הנפוצים, הנובע מיכולת השליטה בכמויות וריכוזי הטרפנים המוספים לתוצר הסופי שנובעת ממרחב תמרון גדול שיש למגדל בעת תהליך ההמסה והמיצוי שלו. צבעו הצהוב-זהוב הוא דווקא מאפיין לא ייחודי שמשותף לו ולסוגי מיצויים רבים אחרים המופקים מקנאביס, אך מה שכן מייחד אותו מהאח "התאום" הכמעט זהה שלו, הוא מרקם סמיך ומלא "גרגירים" שהקנה לו את הכינויים הנפוצים 'וקס' (Wax) ו-'קראמבל' (Crumble) בשוק האמריקאי.
לייב רוזין (Live Rosin) – מיצוי "פיזי" באמצעות לחץ וחום
לייב רוזין הוא מיצוי המופק באמצעות שימוש במכשור ייעודי המבצע תהליך של חימום והפעלת לחץ מוגבר, ללא שימוש בגז ממס אורגני או בנוזל כוהלי, כאשר בדרך כלל המקור ממנו הוא מופק יהיה פרחי קנאביס אך לעיתים הוא מופק גם מתפזורת "קיף" (Kief) המכילה טריכומות אשר נשרו או הופרדו מהפרחים בתהליך מכוון. במרבית המקרים, בעיקר כאשר מיצוי זה מופק מתפזורת טריכומות אשר הופרדה כראוי מהפרחים ונשמרה היטב בתנאי ואקום סטריליים, הוא יהיה עשיר ברמה גבוהה של חומרים פעילים בדומה למיצוי "התאום שלו", אך אחד ההבדלים המהותיים ביותר ביניהם יהיה בגזרת הטעם והריח, שיהיה פחות עשירים וניכרים במיצוי לייב רוזין בשל המעורבות של תהליך החימום בהפקה שלו.
ההפקה של לייב רוזין, אשר מתבצעת בתהליך של חימום וכבישה מבוקרת בלחץ ("Rosin Pressure") היא הגורם העיקרי שיוצר את ההבדל בין שני סוגי המיצויים, כאשר מדובר למעשה בהבדלים היסודיים שנובעים מכל אחת משיטות ההפקה בה נעשה שימוש להפקת המיצויים הללו. מאפיינים של לייב רוזין אשר מבדילים אותו ממיצויי "לייב רזין" כוללים למשל מקרם צמיגי ודביק שדומה יותר למה שחובב הקנאביס הישראלי מכיר בתור "דאב", צבע ענברי בהיר יחסית שלעיתים גובל בצבע לבן-קרם שמבדיל אותו גם מסוגים אחרים של מיצויי קנאביס, כמות טרפנים מעט נמוכה יותר שמשפיעה על ההבדל בטעם ובריח, ומחיר גבוה יותר בדרך כלל גם בשוק השחור וגם בחנויות קנאביס מורשות בשווקים המתנהלים במדינות בהן קיימת לגליזציה מלאה של קנאביס לצרכי פנאי.
איכותם של מיצויי קנאביס מכל הסוגים קשורה לגורמים רבים, בהם סוג ואיכות הפרחים מהם הופק המיצוי, הציוד המשמש להפקה, סטריליות סביבת המיצוי ותנאים רבים נוספים, ולכן אין שום דבר לדעת מראש האם מיצוי מסוים מסוג "לייב רזין" יהיה איכותי יותר ממיצוי מסוים מסוג "לייב רוזין". במידה ושני סוגי המיצויים הללו הופקו בתנאים מיטביים, השורה התחתונה היא ההבדל ביניהם "יקום או ייפול" בסופו של דבר בהתאם להעדפתו של הצרכן.
