היסטוריית הקנאביס בישראל

קנאביס רפואי שימש כאלמנט מרכזי ב”ארגז הכלים” המודרני של רופאים בעולם כולו במשך מאות שנים מאז תחילת המאה ה-13, בה תועד השימוש בו ברחבי אירופה. בתקופה זו, קנאביס רפואי שימש בתור חומר משכר וסם מרפא, אשר נעשה בו שימוש בדרך כלל בתצורת עישון, ובמשך מאות השנים שחלפו מאז, המליצו עליו רופאים בכל העולם כטיפול בכאבים, דלקות עור ופרקים ואף כתרופה מונעת נגד בריחת שתן.

בשנת 1961 נחתמה בעצרת האו”ם הכללית “האמנה היחידה לסמים נרקוטיים” (Single Convention on Narcotic Drugs, 1961) – אמנה שתוקנה מאוחר יותר בשנת 1972, וכוללת חוקים הנוגעים לפיקוח על השימוש בסמים מסוכנים, ביניהם קנאביס, גם אם נעשה בו שימוש רפואי מפוקח בלבד. האמנה סימנה את תחילתו של משטר פיקוח ובקרה מצד מרבית אומות העולם המודרני, אשר כחלק ממנו הוטל איסור על שימוש בקנאביס לאף מטרה.

מאמר זה נלקח מתוך קורס הקנאביס של “לימודי קנאביס בדיגיטל – בריא בישראל” – לקריאת המאמר המורחב ורכישה של הקורס המלא ללימוד אישי בבית – היכנסו לכאן.

לאחר עשורים של איסור חוקי על שימוש בקנאביס, במהלכם הטיפול הרפואי בצמח התבצע במסגרת לא חוקית ולא מתועדת, בשנים האחרונות חל שינוי אשר גרם לשימוש הרפואי בקנאביס לצבור פופולריות במדינות רבות בעולם – בין היתר בארה”ב, באירופה וכמובן גם בישראל – כאשר למעלה מ-100 מדינות וטריטוריות הפכו עד היום את השימוש בו לחוקי באופן מלא, לפחות לצרכים רפואיים.

היסטוריית קנאביס רפואי בישראל – התקופה הראשונה

כחלק מההתקדמות העולמית בתחום השימוש הרפואי בקנאביס, בישראל החל להתפתח בשני העשורים האחרונים תהליך מערכתי באמצעותו הופך הקנאביס הרפואי נגיש לחולים במחלות ומצבים רפואיים מסוימים. למרות ההגבלות לגבי שימוש בקנאביס אשר קיימות ב-“פקודת הסמים המסוכנים התשל”ג 1973” (נקראת בקיצור “הפקודה”) וב-“תקנות הסמים המסוכנים 1979”, המגדירות את צמח הקנאביס בתור “סם מסוכן” אשר חל לגביו איסור שימוש שלא במסגרת מאושרת כדין, ישנה סמכות שקיימת בידי מנכ”ל משרד הבריאות, למנות מה שמכונה בחוק “מנהלים” – אלו הרשאים לתת אישור לטיפול בקנאביס למטרות רפואיות.

לאורך כל שנות ה-90, התפתחו בישראל ניצני מערכת הקנאביס הרפואי המדינית הקיימת היום. בתחילה, כל עוד השימוש בצמח לא היה נפוץ, קבעה הממשלה כי תהליך האישור לטיפול בקנאביס יעשה במסגרת מפוקחת של משרד הבריאות לאחר בחינת כל בקשה לגופה, זאת מבלי שנקבעו קודם לכן כללים מנחים שיתוו את אספקת הקנאביס החודשית לבעלי רישיונות השימוש. באותה תקופה, שיטות הטיפול לא היו אחידות וכמוהן גם לא המקור ממנו הגיע הקנאביס המיועד לטיפול, שלעיתים הוחרם מהשוק השחור על ידי המשטרה, היה באיכות משתנה, הכיל פגמים קריטיים כמו עובש ושאריות חומרי הדברה.

בתחילת דרכו של הטיפול הרפואי בקנאביס בישראל, התקנה היחידה שהייתה קיימת בחוק (מכוח סעיף 7 לפקודת הסמים המסוכנים) היא זו המסמיכה “מנהל” מטעם משרד הבריאות להתיר לאדם אחר את השימוש בקנאביס למטרה רפואית, מבלי שאפילו היה קיים מקור אספקה חוקי של קנאביס שגדל בתהליך מבוקר. עם זאת, ככל שהתרחבה מגמת השימוש בקנאביס לצרכים רפואיים וחלה עלייה במספר בעלי הרישיונות לשימוש בקנאביס, הרגולציה הלקויה הלכה והפכה לבעיה ממשית במשרד הבריאות.

לאורך תקופה מסוימת, מתחילת שנת 2001 ועד אמצע שנת 2006, חלק מהמטופלים הראשונים, להם היה צורך בכמויות גדולות יותר, קיבלו היתר לגידול ביתי של התרופה במסגרת חלוקת רישיונות גידול פרטניים. רישיונות אלו הותנו בהסדר מיוחד מול משרד הבריאות שהתנהלו דרך עו”ד מתווך, במטרה להקנות לחולים אפשרות לגדל בעצמם את התרופה ולחסוך את השימוש בחומר שהגיע ממקור לא ידוע שלא נבדקה איכותו.

ככל שהתרחבה מגמת השימוש בקנאביס לצרכים רפואיים ובמקביל חלה עלייה במספר בעלי הרישיונות, משרד הבריאות החל להתוות חקיקה מכווינה בנושא קנאביס רפואי וכן לגבש הנחיות רשמיות לאישור השימוש בקנאביס והסדרת אספקתו לחולים כדרך קבע. במרוצת שני העשורים האחרונים נעשו מספר ניסיונות להסדיר את תחום הקנאביס הרפואי, זאת עד לגיבוש החלטת הממשלה המקיפה בנושא זה שהתקבלה בשנת 2011 לאחר עבודה משותפת של משרד הבריאות, משרד החקלאות, משרד המשפטים ומשרדי ממשלה נוספים.

היסטוריית קנאביס רפואי בישראל – ‘האסדרה הישנה’

בין השנים 2006 ל-2009 חילק ד”ר יהודה ברוך, ראש ענף הקנאביס הרפואי (טרום הקמת היחידה לקנאביס רפואי) רישיונות גידול מסחריים לחברת הקנאביס הרפואי הראשונה בישראל ‘תיקון עולם’, ולאחריה גם למספר חברות מסחריות אחרות, שהחלו כולן לספק קנאביס רפואי ללא תמורה לכ-1,000 בעלי רישיון בכל הארץ, רובם כאלה שבוטל להם רישיון הגידול הביתי. בשנת 2010 פעלו בישראל 8 חברות קנאביס רפואי, ובאותה השנה הותר להן לראשונה לגבות תשלום עבור האספקה (בתחילה 360 ש”ח לחודש) כאשר בסוף שנת 2011 כבר היו בישראל כ-9,300 מטופלי קנאביס רפואי ברישיון.

בשנת 2011 התקבלה ‘החלטת ממשלה מספר 3609’ – החלטה הקובעת כי משרד הבריאות ישמש מעתה בתור “סוכנות ממשלתית” שתנהל את פעילות ענף הקנאביס הרפואי כולו, בהתאם להוראות האמנה הבין לאומית ופקודת הסמים. לצורך כך הוקמה במשרד הבריאות “יחידת הקנאביס הרפואי” (יק”ר) שמנהלת עד היום את פעילות הענף בהיבטי חקיקה, רישוי ופיקוח. בתוך היק”ר פועלת בין היתר גם ועדת היגוי בין משרדית, המורכבת מנציגי משרדי ממשלה רשויות ממשלתיות וגופים אחרים, אשר אחראית למעקב ותיאום בנושא קנאביס רפואי בין משרד הבריאות לבין משרדים ממשלתיים אחרים. בשנת 2013 התקבלה ‘החלטת ממשלה מספר 1050’, בה נקבעו עקרונות להסדרה וקווי פעילות של ענף הקנאביס הרפואי, ולאחריה התחילה פעילות שוק הקנאביס שהייתה מוכרת עד לאחרונה, ונקראת כיום בשם הכולל ‘האסדרה הישנה’.

במודל “האסדרה הישנה” כל מטופל שהיה זכאי לקבל את אישור לטיפול בקנאביס, בהתאם למסמך ‘נוהל 106’ בו מופיעה “רשימת ההתוויות המאושרות לטיפול בקנאביס”, היה יכול לפנות באופן עצמאי ליק”ר ולהגיש בקשה חתומה על ידי רופא מומחה מתחום רלוונטי המטפל בו. לאחר שאושר הרישיון, היה המטופל משויך לאחת מבין חברות הקנאביס הרפואי שפעלו בשוק, לעיתים לפי בקשתו ולעיתים לפי שיקולים של משרד הבריאות, ומאותה חברה הוא היה מתחיל לקבל את האספקה החודשית שלו במשלוח עד הבית או דרך איסוף עצמי דרך נקודות החלוקה בת”א, במרכז לבריאות הנפש ‘אברבנאל’ או בצפת.

מאמר זה נלקח מתוך קורס הקנאביס של “לימודי קנאביס בדיגיטל – בריא בישראל” – למידע נוסף ורכישה של הקורס המלא ללימוד אישי בבית היכנסו לכאן.