טרשת נפוצה (באנגלית Multiple Sclerosis או בקיצור ‘MS’) היא מחלה אוטו-אימונית דלקתית כרונית אשר במהלכה תוקפת מערכת החיסון בשוגג את מערכת העצבים ופוגעת ברקמות בריאות ותאי עצב בריאים בשל זיהוי שלהם כתאים חולים שיש להשמיד. המונח מחלה אוטו-אימונית מתייחס לכל מחלה אשר כחלק מתסמיניה המרכזיים ישנה תקיפה של תאים ורקמות בגוף על ידי המערכת החיסונית, שתפקידה המקורי הוא להגן על הגוף מפני זיהומים, נגיפים ומזיקים שונים. פירוש שמה של מחלת הטרשת הוא ‘צלקת בתוך רקמה בריאה’ – שם שניתן לה עקב האזורים המצולקים שנוצרים במערכת העצבים בעקבות התפרצות התקפי המחלה. הביטוי ‘נפוצה’ אשר משולב בשמה של המחלה אינו מתייחס לשכיחותה באוכלוסיה הכללית אלא על נפיצותם הגבוהה ופריסתם הנרחבת של האזורים הטרשתיים (המצולקים) המופיעים במערכת העצבים בעקבות התפרצות המחלה.
אצלי חולי טרשת נפוצה, תוקפת מערכת החיסון חלבון חיוני בשם ‘מיאלין’ (Myelin) שפקידו לעטוף את סיבי העצבים (אקסונים) ולסייע בהעברת מסרים חשמליים בין תאי עצב סמוכים. התפרצות המחלה, אשר מתרחשת בהתקפים והפוגות, נובעת מזיהוי שגוי של המיאלין על ידי מערכת החיסון בתור גורם מזהם, מה שגורר תגובה חיסונית במהלכה נשלחים תאי דם לבנים ממערכת החיסון כדי להשמיד אותו. לכן, חלק מהפגיעה שיוצרת טרשת נפוצה בגוף היא ירידה חדה ברמות המיאלין (דימיאלינציה) אשר יוצרת שיבושים וליקויים בתשתית הממסר החשמלי במוח ובמערכת העצבים. הפגיעה שיוצרת טרשת נפוצה מקשה על תפקודו של המוח, עמוד השדרה ומערכת העצבים ההיקפית, ולכן החולים במחלה סובלים מכאבים בחלקים נרחבים בגוף.
מחלות אוטו-אימוניות רבות וביניהן טרשת נפוצה נגרמות ממקור שעד היום לא ידוע במלואו. מקובל להניח כי התפרצות של טרשת נפוצה נגרמת עקב שילוב של מספר גורמי סיכון, בין היתר רקע גנטי והשפעה סביבתית, חוסר בויטמין D (חוסר חשיפה לשמש) ומספר גורמים משוערים אחרים שהשפעתם על הסיכוי להתפתחות המחלה בקרב אדם בריא אינו ידועה. שכיחות המחלה היא אינה גבוהה במיוחד ונכון להיום חיים בישראל כ-5,000 חולי טרשת נפוצה בלבד, כאשר בעולם כולו נאמד מספרם בכ-4 מיליון. רוב החולים במחלה הם מבוגרים בני 20-40, כאשר היא שכיחה פי 2 יותר בקרב נשים מאשר בקרב גברים, עובדה שעד היום לא נמצא לה הסבר מלבד הסתברות סטטיסטית כללית שמראה כי מחלות אוטו-אימוניות נפוצות עד פי 2 יותר בקרב נשים.
כיום, טרם נמצאה תרופה שהראתה יכולות משמעותיות לטיפול וריפוי של המחלה או לשיקום יעיל של נזקיה, ולכן היא נחשבת כיום למחלה חשוכת מרפא שהטיפול בה מתמקד בשיכוך סימפטומים בלבד. כיום לא ניתן למנוע מהמערכת החיסונית לתקוף את הגוף, לפחות מבלי להרוס אותה או להפסיק באופן גורף את פעילותה התקינה, אך כן קיימות מספר שיטות טיפול אשר הראו יעילות חלקית במקרים מסוימים. יסוד הטיפול בחולי טרשת נפוצה, שניתן מיד לאחר התפרצות המחלה, מתמקד בהקלה על סימפטומים, בעיקר על החריפים שבהם כמו כאבים חזקים וניוון שרירים, וכן בהארכת הפוגה בין ההתקפים, האטת התקדמות המחלה במערכת העצבים, הפחתה בתדירות ובחומרת ההתקפים וסיוע בהתאמת אורח החיים למגבלות התפקודיות של המחלה.
כאשר מתרחש התקף ממשי ראשון של טרשת נפוצה, יאושפז החולה בבית חולים, בו הוא יקבל טיפול באמצעות עירוי המכיל מינונים גבוהים של סטרואידים – הכלי היעיל ביותר להפסקת התקפים קשים באופן מהיר יחסית, אשר במקביל גם אמור למנוע פגיעה והפחתה בכמות המיאלין בגוף. בנוסף לסטרואידים ישנן תרופות שניתנות בשלב מוקדם ונקראות “תרופות משנות מהלך מחלה” המשפיעות על מערכת החיסון ומסייעות להפחתת את הסימפטומים החריפים של המחלה ולהארכת משכי הזמן בין התקף להתקף. בנוסף לטיפול התרופתי, חולי טרשת עוברים תהליך שיקום בעזרת שיטות שונות של רפואה משלימה, כגון ריפוי בעיסוק ופיזיותרפיה, וכן טיפולים אצל קלינאי תקשורת לצורך תיקון ליקויי דיבור, אם נוצרו כאלה בעקבות התפרצות המחלה.
תסמינים של טרשת נפוצה – סימפטומים נפוצים
טרשת נפוצה היא מחלה שיש לה סימפטומים שליליים רבים בדרגות חומה משתנות, אשר נעות על קשת רחבה בין חולה לחולה ובין שלבים התפתחותיים שונים של המחלה בקרב כל חולה. בשלבים מוקדמים של המחלה, בעיקר במקרים חמורים, יופיעו בקרב חולים סימפטומים פיזיולוגיים מורגשים כגון קשיים מוטוריים, ראייה מטושטשת, סחרחורות, ניוון שרירים, חולשה ועייפות בשרירים. לאחר מכן, בשלבים מתקדמים יותר של התפתחות המחלה, הקשיים המוטוריים וניוון השרירים מחמירים עד כדי מגבלת תנועה חמורה ומופיעים גם קשיי התמצאות, עיוורון חלקי או מלא וכן נכויות פיזיות נוספות. כמו כן עלולים להופיע אצל חולי טרשת נפוצה חוסר שליטה בשלפוחית השתן, אשר נוצר בעקבות פגיעה בעצבי חוט השדרה, וכן תחושות פיזיות כמו “זרמים חשמליים” ועקצוצים המתפשטים בגוף בזמנים משתנים. חומרתם של הסימפטומים משתנה בקרב כל חולה בעקבות גורמים שונים כמו חום, מתח, לחץ, חרדה, מצב רוח ירוד, עייפות או חולי, ולכן חלק מהם עשוים להיעלם או להופיע רק במצבים מסוימים, לעיתים אפילו תוך שינוי על בסיס יומי.
בנוסף לסימפטומים הללו, התפרצות המחלה גורמת בדרך כלל לפגיעה לא מבוטלת בשיווי המשקל ובקואורדינציה ולכיווצים ונוקשות בשרירי הגוף. התגברות על קשיי התנועה דורשת בדרך כלל שימוש בעזרים חיצוניים כמו מקל הליכה או כיסא גלגלים, כאשר כל הסימפטומים השליליים שמופיעים בעקבות התפתחות המחלה הם סימפטומים שלא ניתן לרפא אותם באופן מלא, אלא רק לשקם מעט את מצב הפגיעה שגרמה להם. ישנם טיפולים תומכים אשר עשויים להקל על נזקי המחלה כמו למשל ריפוי בעיסוק ופיזיותרפיה, אך עם התקדמות המחלה, תנועת איברים שונים הופכת לקשה לביצוע עד לכדי בלתי אפשרית.
הסימפטומים הנפוצים לא מופיעים כולם אצל כל חולה אלא משתנים בין חולה לחולה, בעיקר בהתאם למיקום הנזק שקיים אצלו במערכת העצבים. פגיעות בראייה כמו ראייה כפולה או טשטוש ארוך טווח, שמצויות ברשימת הסימפטומים הנפוצים ביותר של טרשת נפוצה, נפוצות מכיוון שהעיניים הן חלק בלתי נפרד ממערכת העצבים, שהיא המערכת הראשונה להיפגע מהתפרצות המחלה. בשלבים מתקדמים של המחלה, בדרך כלל לאחר כמה שנים, נזקי הראיה שנגרמים בהתקפים יישארו גם לאחר חלוף כל התקף, כאשר במקרים חמורים חולה עלול להפוך לעיוור לחלוטין בעין אחת או אף בשתיהן או לסבול מעיוורון צבעים קבוע.
בנוסף לפן הפיזי יש לטרשת נפוצה השפעה גם בפן הנפשי. הירידה בכמות המיאלין בגזע המוח עלולה לגרום לאובדן שליטה על הרגש וירידה משמעותית של יכולת ההכלה וההתמודדות הרגשית. לכן, חולים בטרשת נפוצה נוטים לסבול יותר מדיכאון, ייאוש, לחץ, חרדה, פרנויה ואף לעיתים אבחון “הפוך” של תחושות שמחה, אושר ואופוריה אשר מופיעות ללא סיבה נראית לעין, עקב נזק שגרמה המחלה למערכת העצבים.
התקף של טרשת נפוצה (“התפרצות” או “גל) מוגדר בתור “הופעה של תסמין חדש או חזרה של תסמין ישן” אשר מופיע ברצף למשך תקופה של למעלה מ-24 שעות. במהלך התקף, יתפתח תסמין אחד או יותר במשך מספר ימים, ולאחר מכן אותו תסמין שהופיע ישאר קבוע למשל 3-4 שבועות שלפני שיתחיל להשתפר באיטיות במהלך כחודש של החלמה. בשנים הראשונות לאחר התפרצות המחלה הראשונית התסמינים השונים נוטים להופיע רק בעת התקף ונעלמים מיד אחריו לחלוטין. בהמשך, עם התפתחות המחלה ובעיקר עם החמרה שלה, תסמיני ההתקפים יתחילו שלא להיעלם ויישאר באופן חלקי או מלא לטווח הארוך, זאת עקב מחסור קריטי במיאלין שגורם לפגיעה בלתי הפיכה באיברים שונים בגוף, כמו למשל בחוט השדרה, במוח ובעצבי הראיה.
קנאביס רפואי לטיפול בטרשת נפוצה – הקלה בסימפטומים ומניעת התדרדרות
קנאביס רפואי, שניתן לחולי טרשת נפוצה במגוון דרכי צריכה (מוצרי קנאביס רפואי) מאושרות, הוא טיפול טבעי ויעיל במיוחד לשיכוך חלק גדול מהסימפטומים של טרשת נפוצה אך עם זאת הוא נחשב לטיפול בעל יתרונות וחסרונות, זאת כיוון שלמרות יעילותו והסיכוי הגבוה שלו לסייע להקלה על סבלו של החולה, הוא אינו יכול להחליף את התרופות הקונבנציונליות, זאת מאחר והוא אינו דוחה התקפים או מאלחש את פעילותה של מערכת העצבים ברמה מספקת כדי למנוע נזק שנגרם לה על ידי תקיפות מצד מערכת החיסון.
היתרון המשמעותי ביותר של הטיפול בקנאביס רפואי הוא ההקלה המורגשת בתסמיני המחלה הנפוצים, כמו למשל עוויתות, התכווצויות וניוון שרירים, ובעיקר בכאבים הלווים לתופעות אלה. מחקרים שבחנו את הטיפול בקנאביס רפואי לחולי טרשת נפוצה הראו כי שימוש קבוע בקנאביס סייע בהרפיית שרירים ובהרגעת העוויתות בקרב חולים בשלבים מתקדמים של המחלה בצורה משמעותית ביותר, לעיתים בצורה יעילה יותר מהטיפול התרופתי שלא צלח.
מלבד יעילותו המוכחת של הקנאביס בשיכוך כאבים ומזעור תחושות גופניות בלתי נעימות, אשר מהוות חלק משגרת היום יום הקבועה של חולי טרשת רבים, נמצא במחקרים אחרים כי לקנאביס רפואי ישנן גם סגולות בהתמודדות עם סימפטומים אחרים של המחלה כמו למשל אי תפקוד של המעיים ומערכת השתן, טשטוש בראייה ואובדן זיכרון הנוצרים כתוצאה מהתקפים נשנים. במחקרים עלה כי לקנאביס ישנן יכולות להגן על הגוף מפני ניוון מערכת העצבים ובכך למנוע נזקים בלתי הפיכים ונכויות שונות.
במקביל לסגולותיו החיוביות בטיפול בחולי טרשת נפוצה, לקנאביס עלולה להיות גם השלכה אחת שלילית: חלק מהחולים אשר טופלו בקנאביס דיווחו כי הוא גורם לסחרחורת ולפגיעה ביכולת החשיבה התקינה והרציפה. עם זאת, חיתוך סטטיסטי של מרבית המחקרים הראה כי מדובר במקרים פרטניים שאינם משפיעים על בריאות המטופלים ואינם שכיחים באוכלוסיה הכללית.
חולי טרשת המעוניינים לקבל אישור לטיפול בקנאביס יידרשו להגיע קודם כל למיצוי תרופתי לפי ההנחיות המופיעות ב’נוהל 106′ של יחידת הקנאביס הרפואי של משרד הבריאות. הנפקת רישיון מותרת עבור מטופלים המאובחנים בטרשת נפוצה, במצבים ספסטיים פעילים בלבד, רק לאחר שמיצו את הטיפול התרופתי המקובל ונכשלו בו בצורה שתומאת את הקריטריונים המדויקים של “רשימת ההתוויות” המופיעה בנוהל. הדרך לקבלת ההיתר לשימוש בקנאביס לצורך טיפול בטרשת נפוצה היא אינה קצרה, אך במקרים בהם הרופא המומחה יקבע שהמחלה מחמירה למרות הטיפול התרופתי, הבקשה תאושר בדרך כלל.
