מוצרי קנאביס מסווגים בדרך בכלל לפי שני מדדים עיקריים – תכולת החומרים הפעילים שלהם כמו THC ו-CBD והמקור הגנטי (“זן קנאביס“) ממנו הופק המוצר – כאשר הבסיס לכל שינוי או מאפיין ייחודי של כל זן קנאביס מפורסם שנמכר כי פעם בתעשיית הקנאביס העולמית לשימוש לצרכים רפואיים או לצרכני פנאי, טמון רובו ככולו בשושלת הגנטית ממנה הגיע הצמח. בהתאם לכך, ההגדרה הנכונה באמת של “זן קנאביס” היא מעט מורכבת יותר, וכמוה גם התשובה לשאלה איך נוצרים זני קנאביס חדשים.
הדבר הראשון שצריך להבין כאשר מנסים לאפיין “זן קנאביס” הוא שהגדרה זו מבוססת למעשה על אוסף של תכונות וסגולות פיזיולוגיות וביו-כימיות, ממוצעות ונפוצות המתקיימות בקרב צמחי קנאביס רבים מאותה אצוות גידול המשתייכים לאותו מקור גנטי כללי (זרעים) או לאותו מקור גנטי מדויק (ייחורים) וגדלים באותם התנאים ובאותו המיקום הגאוגרפי. כאשר תכונות אלו מבוססות ברובן, באופן מגמתי ויציב לאורך מספר “דורות” של צמחי קנאביס הגדלים באותה החווה, יכולה קבוצת צמחי קנאביס להיחשב בתור “זן” קנאביס מסוים. התהליך החקלאי אותו מבצעים המגדלים לאורך אותם דורות, במטרה לשמר ואף לטייב את תכונותיו האופייניות החיוביות ביותר של כל זן, הוא למעשה התשובה לשאלה איך מוצרים זני קנאביס חדשים היום בעולם הקנאביס המודרני.
הרבעה סלקטיבית – הבסיס להיווצרות זני קנאביס חדשים
המונח “הרבעה סלקטיבית” הוא מונח שאינו ייחודי ובלעדי לעולם הקנאביס ואף לא לעולם החקלאות בכלל, אלא מדובר בשיטה לפיתוח גנטי מכוון מטרה בה מתבצעים ניסויים, מחקרים ותהליכי פיתוח ועיבוד של סחורות ומוצרים בענפים רבים במשק. הרבעה סלקטיבית משמשת בין היתר גם מגדלים של בעלי חיים, פירות וירקות, אך בתעשיית החקלאות הרפואית בכלל ובתעשיית הקנאביס הרפואי בפרט, היא מהווה את אחת הדרכים העיקריות בהן נוצרים זני קנאביס שונים בתהליך ארוך שיכול לקחת לפעמים אפילו שנים רבות.
בתהליך של הרבעה סלקטיבית, נבחרים שני זנים “אב ואם” מהם רוצה המגדל ליצור הכלאה, שהיא אגב המקור לביטוי “היברידי” שמוצמד באופן מסורתי ומעט מיושן לשמותיהם של זני קנאביס רבים אשר ביצירתם נעשתה הכלאה בין זנים ממשפחת “האינדיקה” לבין זנים ממשפחת “הסאטיבה”. זנים אלו הם זנים שבעצמם כבר נוצרו בתהליך דומה עד שהפכו ליציבים, וכעת יכול מגדל מסוים להשתמש בהם בכדי “להוריש” לדור הבא את התכונות הדומיננטיות שלהם, באמצעות תהליך רב-שלבי ורב-מערכתי הכולל גידול של מספר אצוות גידול רק ככל האפשר במסגרת התקציב האפשרי של הפרויקט.
תהליך הגידול הרוחבי שעוברים שני הזנים שנבחרו מיועד בכדי להרביע בצורה מבוקרת צמחי קנאביס זכריים מאחד מהם עם צמחי קנאביס נקביים מהזן השני, וההפך, בקנה מידה רחב ככל האפשר במטרה ליצור שילובים גנטיים (מכונים “פינוטייפים” ובאנגלית Phenotypes) רבים המכילים תכונות דומות לאלו שהיו קיימות במשך דורות רבים בצמחים מזני האב והאם ששימשו לתהליך. כאשר תהליך זה מתבצע בקנה מידה של אלפי צמחים מכל אחד מהזנים, נוצרים אלפי ואף עשרות אלפי ייחורים או זרעים (תלוי בסוג הטכנולוגיה והציוד המשמש את פרויקט ההכלאה) אותם המגדל מטפח במשך כמה “דורות” מצמיחה, לפריחה, להרבעה חוזרת וכן הלאה.
היווצרות של “זן קנאביס חדש” היא בעצם תהליך מגמתי וארוך טווח של “התגבשות” תכונות גנטיות מסוימות בקרב קבוצות צמחי קנאביס מאותן אצוות הגידול, אשר הופכות עם כל דור שחולף ליציבות ומועצמות יותר, עד כדי היווצרות של “תכונות מאפיינות אבסולוטיות” שאינן משתנות בין צמח לצמח מאותו “זן” ביותר מטווח שינוי מקסימלי מסוים שבחר המגדל להגדיר. כמובן, באותה הקבוצה יכולים להיות צמחים שיגדלו פרחים בעלי תכולת חומרים פעילים משתנה, שתהיה להם השפעה מעט שונה על כל מטופל, אבל באופן כללי, כל הצמחים שייצאו מהרבעה טבעית (זרעים) או מלאכותית (ייחורים) של הצמחים מאותו הזן, יהיו בעלי תכולה דומה של חומרים פעילים ולכן גם בעלי השפעה דומה על המטופלים שעושים בהן שימוש.
