פרקינסון (באנגלית Parkinson’s disease, בעברית רטטת) היא מחלה ניוונית ממקור נוירולוגי הפוגעת במערכת העצבים וגורמת להתדרדרות איטית והדרגתית שלה המאופיינת בהפרעות מוטוריות (כדוגמת רעד בידיים) שונות המתרחשות עקב חוסר שגורמת המחלה בדופמין, אשר הנו מוליך עצבי חיוני התורם לתפקוד תקין בקשר שבין מערכת העצבים הראשית לבין כלל שרירי הגוף. מחלה זו, הנחשבת למחלה חשוכת מרפא ועדיין לא נמצא לה אפילו טיפול בעלת אפקטיביות גבוהה, נקראת על שם הרופא האנגלי ג’יימס פרקינסון שהיה הראשון לאפיין את צבר הסימפטומים הנוירולוגיים והפיסיולוגיים המאפיינים שלה בתור סימפטומים מאפיינים של מחלה.
מחלת הפרקינסון היא מחלה כרונית שמופיעה לרוב באנשים הנמצאים בעשור החמישי לחייהם אך היא יכולה להתחיל את התפתחותה גם בשלב מאוחר יותר ואף בשלב מוקדם הרבה יותר עד כדי התפתחות מוקדמת בקרב אנשים צעירים שנות ה-30 לחייהם. התפתחות המחלה גורמת לפגיעה בסוג מסוים של תאים במוח הנקראים תאי החומר השחור (Substania Nigra) ובעקבות כך נפגע תהליך ייצור הדופמין במוח בצורה משמעותית אשר גורמת למחסור חמור בדופמין ועקב כך לפגיעה במערכת העצבים ובייחוד בתמסורת המסרים בין התאים השונים אשר עליה אמון בין היתר הדופמין, שהולכת ומחמירה עם הזמן. מכיוון שהדופמין הנו בעל תפקיד חיוני בקיומה ותקינותה של התקשורת בין המוח לגוף, המחסור בו גורם, עם הזמן, להפרעות מוטוריות שונות שהנן המאפיין המרכזי והמוכר ביותר של מחלת הפרקינסון.
הגורמים להתפתחותה של מחלת הפרקינסון עדיין אינם מוכרים במלואם לעולם המדע, שכיום מאמין שמדובר לא רק בגורמים גנטיים אלא גם בגורמים סביבתיים מסוגים שונים. עד היום נערכו לא מעט מחקרים שניסו לבחון לעומק את הנטייה הכללית באוכלוסייה ללקות בפרקינסון ואת הקשר בפוטנציאלי בינה לבין מאפיינים רפואיים, חברתיים וסביבתיים שונים, אך מרבית אלו נסתיימו ללא תוצאות מיוחדות מלבד ציונים חוזרים ונשנים כי מדובר במחלה בעלת שכיחות תורשתית עקבית, כלומר שהנה עלולה להיות מועברת בתורשה בסיכון מוגבר עבור מי שבמשפחתו הקרובה או הרחוקה התגלו מקרים של פרקינסון.
ההפרעות השונות הנגרמות בעקבות התפתחותה של המחלה, בשלב ההתחלתי, כוללות נוקשות שרירים פתאומית ובלתי נשלטת שלעיתים נותרת לאורך זמן ואפילו הופכת למגבלה תמידית, רעד בלתי רצוני בשרירי הגוף ובעיקר בגפיים, חוסר יכולת לגבש שיווקי משקל ולשמור על יציבות בהליכה, האטה במהירות התנועה הממוצעת וירידה כללית בכישורים המוטוריים, רובן ככולן נובעות מההתדרדרות שגורמת המחלה בתפקוד גרעיני הבסיס במוח ובייחוד באלו האמונים על שלל התפקודים האוטומטיים והתת-הכרתיים של מוחנו וגופנו בשגרה. הפגיעה באזור זה של המוח הולכת ומחמירה עם הזמן, עד שבשלב מתקדם המחלה עלולה לגרום לקשיים בדיבור עד כדי דעיכה כמעט מוחלטת של הקול, שינוי תמידי במבע הפנים ושינויים בלתי הפיכים ביכולת הדיבור והכתיבה. ככלל, ההפרעות השונות שמתפתחות בעקבות התפתחות המחלה הנן דומות להפרעות הנגרמות אחרי שבץ מוחי ולכן אופן הטיפול בהם דומה ומבוסס בעיקר על הנחה של מניעת התדרדרות, השגת נוחות ומניעת הישנות סימפטומים.
טיפול בתסמינים של מחלת הפרקינסון באמצעות קנאביס רפואי
בדומה למחלות אחרות הנחשבות לחשוכות מרפא, מחלת הפרקינסון היא מחלה שלא ניתן למנוע את התפתחותה וכן לא ניתן לרפא לחלוטין את נזקיה או למנוע את נזקיה העתידיים. בסיס הטיפול במחלת הפרקינסון עומד על מניעת המשך נזקי מחסור הדופמין שגורמת המחלה על ידי העשרה של מחזור הדם במוח בדופמין ממקור חיצוני, כאשר ישנם סוגים שונים של טיפולים ומקורות חיצוניים מהם יכול להגיע הדופמין. בניגוד לטיפולים אלו, וזאת למרות היותו מקור מצוין המעודד ייצור דופמין, קנאביס רפואי אינו נחשב לטיפול, מונע או אחרת, למחלת הפרקינסון, אלא ניתן על ידי משרד הבריאות לחולי פרקינסון בישראל למטרת דיכוי תסמיני המחלה והכאב שנלווה אליהם במקרים רבים. קבלת אישור לטיפול בקנאביס רפואי עבור חולה פרקינסון, לאחר בדיקת התאמה מול הקריטריונים המופיעים ברשימת ההתוויות של משרד הבריאות (נוהל 106), צריכה להתבצע דרך הנוירולוג המאבחן או המטפל.
האפקט העיקרי שמבסס את הקנאביס הרפואי בתור טיפול תסמיני מצוין לחולי פרקינסון הוא אפקט דיכוי מתח השרירים והרפייתם, הנוצר בעקבות השפעתם של קנאבינואידים שונים וביניהם THC ו-CBD. בעקבות צריכת קנאביס, מתח השריר, הן זה הרצוני והן זה הנגרם בעקבות ההתקפים המתפרצים של המחלה, יורד בצורה משמעותית עד כדי הרפיית קישיון השרירים והשבתם למצב אלסטי יותר המאפשר טווח תנועה רחב יותר בצורה זמנית ומקטין בצורה משמעותית את רמת הכאב הנלווית לתנועה. השפעה זו של הקנאביס הופכת אותו לטיפול חיוני לשגרת היום יום אשר מאפשר לחולי פרקינסון לבצע מטלות מוטוריות שהיו בלתי אפשריות לביצוע ללא שימוש בקנאביס בתור טיפול מונע לנוקשות השרירים.
אפקט נוסף של קנאביס רפואי שיש לו חשיבות לא מבוטלת בטיפול בחולי פרקינסון הוא השינוי בפעילות החשמלית המתקיימת בקליפת המוח החיצונית ובמקומות נוספים במערכת העצבים המרכזית, אשר נובע מהשפעתם של הקנאבינואידים בקנאביס על הקולטנים העצביים הקיימים במערכת האנדוקנאבינואידית (ECS) השזורה בחלקיה השונים של מערכת העצבים וקשורה באופן ישיר לתפקודו התקין של גוף האדם. שינוי זה תורם למניעת פרצים חשמליים לא רצוניים הנפלטים מהמוח לגוף עקב המחסור בדופמין והפגיעה בפעילותה של מערכת התמסורת העצבית, ובכך הוא מונע או לפחות עשוי להפחית תופעות לוואי שונות של פרקינסון כמו הרעדים הבלתי נשלטים בגפיים. בנוסף, חשוב לציין כי שימוש קנאביס תורם לעיתים תכופות לירידה במספר התרופות האחרות שצורכים חולי פרקינסון עם דגש על ירידה במספר וכמות התרופות המיועדות לשיכוך כאבים, ולכן נמנעות מאותם החולים תופעות לוואי רבות הקשורות לשימוש באותן התרופות.
ההיסטוריה של מחקרים רפואיים נאותים העוסקים בתחום של טיפול בפרקינסון בעזרת קנאביס רפואי היא קצרה ומצומצמת בהשוואה להתוויות אחרות, זאת כיוון שקנאביס רפואי אינו נחשב כאמור לטיפול או לטיפול מונע למחלת הפרקינסון אלא רק לטיפול סימפטומטי שיכול להקל על חייהם של החולים בה. עם זאת, במסגרת המחקרים שכן נערכו, ביניהם כמה מחקרים בודדים גם כאן בישראל ובייחוד בבית החולים בילינסון, נמצא כי כמעט 80% מהמטופלים דיווחו על שיפור ביכולת הפעילות המוטורית, ירידה בעוצמת הרעידות וירידה בעוצמת הכאב הנלווית לתנועת הגפיים, כאשר רוב האפקט מיוחס לקנאביס המכיל רמות גבוהות של THC ורמות נמוכות יחסית של CBD. חלק קטן מהמטופלים בחלק מהמחקרים דיווחו על כך שהשימוש בקנאביס הרע את מצבם, בעיקר בשל תופעות לוואי כמו כאבי ראש וסחרחורות קלות.
אספקט אחרון המאפיין את השפעתו החיובית של הטיפול בקנאביס רפואי על חולי פרקינסון, הטמון ככל הנראה במכלול ההשפעות השונות בליווי הירידה ברמת הכאב, הוא השינוי לטובה שגורם השימוש בקנאביס רפואי ברמת מצב הרוח החיובי והשמחה של המטופלים. מדד זה, המהווה מדד חשוב ומרכזי במקרים רבים של מחקר השפעות רפואיות. על פי מדד זה, נמצא כי הטיפול בקנאביס מהווה תוספת חשובה לשגרת יומם וטיפולם של חולי פרקינסון, בכל מקרה בו השימוש בקנאביס לא גורם לתופעות לוואי חריגות המתעלות על האפקט הטיפולי החיובי.
לסיכום קנאביס רפואי הוא לא תרופה למחלת הפרקינסון ונכון להיום גם לא ניתן לבסס עליו או על החומרים הפעילים שקיימים בו טיפול שיכול לדכא לחלוטין את התפתחות הסימפטומים המאפיינים של המחלה. עם זאת, עצם היכולת המוכחת של הטיפול בקנאביס לטפל באופן זמני בסימפטומים השונים של המחלה ובכאב הנלווה אליהם, כמו גם חוסר הסיכון המוחלט של השימוש בו עקב אי קיומן של תופעות לוואי חמורות, מראים כי חולי פרקינסון צריכים להכיר ולנסות את הטיפול בקנאביס רפואי לכל הפחות בתור טיפול למניעת סימפטומים ושיפור איכות החיים בעת ההתמודדות עם המחלה.
